הִיקִי-קוֹמוֹרִי

בִּשְׁנוֹת הַשִּׁבְעִים בְּיַפָּן
גִּלּוּ תּוֹפָעָה מְשֻׁנָּה,
אֲנָשִׁים הִתְנַתְּקוּ מֵהָעוֹלָם
וְנִנְעֲלוּ בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה
הֵם שָׁהוּ שָׁם בְּמֶשֶׁךְ יָמִים
לִפְעָמִים גַּם שָׁנִים אֲרֻכּוֹת,
נִשְׁאֲרוּ כָּל הָעֵת רַק בִּפְנִים
אִם יָצְאוּ, אָז לְכַמָּה דַּקּוֹת.

אַךְ מָה שֶׁהִפְתִּיעַ אֶת כָּל הַחוֹקְרִים
הָיָה שֶׁאוֹתָם אֲנָשִׁים,
הָיוּ בְּרֻבָּם צְעִירִים מִתְבַּגְּרִים
לֹא חוֹלִים סוֹפָנִיִּים אוֹ קְשִׁישִׁים
הֵם בָּחֲרוּ לִחְיוֹת לְבַדָּם מֵרָצוֹן
וְסֵרְבוּ לְדַבֵּר עִם מִשְׁפַּחְתָּם,
הִתְבּוֹדְדוּ מִכָּל הָעוֹלָם הַחִיצוֹן
מֵהַחֶבְרָה הַתּוֹבְעָנִית שֶׁל יַפָּן

לָקַח לַיַּפָּנִים שָׁנִים לְהַפְנִים
אֲנָשִׁים שֶׁחַיִּים בִּיחִידוּת,
הֵם הִקְצִיבוּ כְּסָפִים, טִפּוּלִים וּתְקָנִים
וּמִנּוּ גַּם שָׂרָה לַבְּדִידוּת
אַךְ עַכְשָׁו מִתְבָּרֵר, יֵשׁ מַמָּשׁ מַגֵּפָה
שֶׁפּוֹגַעַת בִּכְלַל הַצִּבּוּר,
וְגַם אִם יַגִּידוּ שֶׁזּוֹ רַק תְּקוּפָה
לֹא מוֹצְאִים לָהּ תְּרוּפָה אוֹ כַּדּוּר