2060: פקידת קבלה, 40, מלון בירח

כי השאלה היחידה שהיה חשוב לשאול זה אם הוא יודע לבשל או לא. אבל כל מה ששאלת אותו זה בן כמה הוא ואם הוא גר לבד ואם יש לו חללית ועכשיו סיבכת אותי בחוסר נעימות. אני אגיד לך, לי יש תכונה כזו שאני יודע ללחוץ על כפתור בראש ולהתקשר אליו עכשיו ולהסביר לו שזה לא יעבוד ואני אהיה כמו רובוט ואני לא יזיז לי במילימטר. גם לא יזיז לי אם הוא יתאבד בסוף השיחה, אמיתי א-בל תקשיבי אני לא מבין למה אנחנו צריכים לנהל את השיחה הזו. אני לא מבין למה את לא יכולה פשוט לעשות מה שביקשתי. את מתרגשת, אני מבין. זו העבודה הראשונה שלך? אני מתכוון מהסוג הזה.

החזייה הזו, היא צפופה לך? אני אזמין לך אחרת. אל תדברי שטויות, את חושבת שנולדתי אתמול? מי שבאה לעבוד פה יודעת טוב מאד למה משלמים פה כמו שמשלמים. אני צריך שתהיי מפוקסת. אין שום דבר נאור בלסגור לי את הסוויטה לסופ"ש עם שלושה קוריאנים תפרנים ולשים ביזנסמן עם אמקס טיטניום בחדר עורפי וקטן.

אני צריך שתתפקסי. יש לנו פה קפה מצוין. החביתה לא משהו, הירקות זוועה אבל תתחילי לשתות קפה וזה יסדר אותך. את יודעת, הגענו עד פה אני חושב שיש טעם שנתאמץ ונמשיך. אל תבכי לי, בבקשה ממך.

בשבוע הבא יש לנו כמה קבוצות שמגיעות לסיורים. שום דבר לא בקלאס גבוה מדי. תדאגי שיהיו בנות לכולם. מי שרוצה בנים יש לנו VR, אני לא מתעסק בזה מעבר לזה. ואם שואלים אותך על תשלום בעניין הזה תגידי שאין לך מושג. הנשים יודעות לבקש, התשלום בביט דיסקרטי ואנחנו את הקאט שלנו מקבלים. אל תדאגי ואל תגידי שום דבר שאולי ינופפו בו מולנו אחר-כך.

את מסתדרת עם השותפה שלך לחדר? את רוצה לבוא לישון אצלנו במקום? יש לנו מקום. מה רצית לשאול אותי? אל תדברי איתי על הנושאים האלו בבקשה. אם ידעו שידעתי, עזבי - אני גם לא רוצה לדעת.

אם את רוצה לעשות עוד כמה לירות אני מעדיף שתעבדי שעות נוספות מאשר שתעבירי את הלילה עם האורחים ובבוקר תגיעי דפוקה לקבלה. את יודעת, זה סגנון חיים שאפשר לסבול בשנות העשרים, את כבר ארבעים מותק. את נראית טוב ברוך השם אבל (אני אומר לך את זה כאילו אני אבא שלך למרות שיש בינינו רק כמה שנתיים? שלוש.) המוסר יש לו גם גיל משלו. לא שאני שופט, לא התכוונתי ככה אבל את יקירה את שופטת את עצמך. סדר העדיפויות משתנה ואת לומדת לשנוא את עצמך פחות עם הזמן. את אולי לומדת לאט וזה בסדר, גם אני דפר. תראי, אני יודע שאני קצת מחוץ למה שמותר לי להגיד כבוס אבל כידיד נגיד ככה הייתי אומר לך להוריד הילוך ולשחרר קצת. מיליונרית כבר לא תהיי, לא מהסיבות הנכונות ולא עד גיל 28 שחלף לו מזמן. אני פה טוחן את כולם בעבודה אבל אני לא אעשה לך חיים קשים, תקחי את הזמן רק אל תראי לאחרים שאת פה מקבלת הנחות.

אני לא אגיד לך שכואב לי עלייך, רחמים זה ללוזרים ואני מאמין בך. תמיד האמנתי בך. את זוכרת שקנית ממני קפה בלימודים? את יודעת כמה שימחת אותי כל פעם כשבאת לקפיטרייה? יש אנשים שעושים לך את היום, הרוב לא עושים לך כלום או סתם מתלוננים. ובעבודה באקדמיה בכדור הארץ לא היו הרבה אטרקציות. יש לך אנרגיה כזו, משמחת. היה לך את זה אז וגם יש לך את זה היום. לא כל יום בעצם אבל כשאת שוכחת להיות אומללה.

את יודעת, השיחה הזו גולשת למחוזות מסוכנים. בואי נסכם ותחשבי על זה, תגידי לי מחר מה את חושבת? אשמח שתעבדי פה אבל תהיי בפוקוס. אני אתקשר לליצן הזה ואראה אם הוא בשלן גדול. זה שטויות.