בוליפרט ואת, חלק א׳

נחיתת החירום בבוליפרט עברה בשלום יחסי. ידעתי שעם קצת מזל ורוח גבית אוכל להמריא חזרה. הלייטסייבר אפשר לי לחלץ עצמי מהסבך הנוראי שזבולון, החללית שלי, מצאה עצמה בו ולהאיר לי את הדרך בלילה. נגה הייתה איתי. כן, שכחתי להגיד את זה. נגה הייתה איתי בטיסה הזו. את מכירה את נגה, לא? לא נפגשתן? החללית שלה היתה בתיקון באחד המוסכים של זורן שמונה והיא חיפשה מקום להתרסק בו לכמה ימים. אני לא יודע אם הייתי לוקח את משימת המחקר המטופשת הזו אם הייתי לבד אבל ביחד היינו גם ככה בוייב טוב של שטויות אז יאללה ניסע לבוליפרט. אולי גם היו לי תקוות... תמיד יש לגבר תקוות. גבר שיגיד לך אחרת תקחי אותו בערבון מוגבל.

היו לנו שק״שים וציוד בסיסי למחנאות. הטפטוף האינסופי בבוליפרט הזכיר לי טיול מגיל 18. ישנתי עם יוחאי מתחת לעץ ברוש נוראי בהר תבור. כל הלילה טפטף עלינו העץ והיינו בטוחים שזה גשם. בבוקר קמנו עקוצים. יוחאי חטף אלרגיה מטוואי התהלוכה והיינו צריכים לבטל את הטיול והכל. בבוליפרט מסתבר יש לחות וטפטוף אינסופי. זה בעצם יער גשם אחד גדול הכוכב הזה. הטבע משגשג נפלא בהיעדר, ובכן, בני-אדם.

מצאנו את עצמנו מחברים שק״שים ומתחבקים, מתחממים כדי להעביר את הלילה. נגה ואני היינו ידידים. מעולם לא היה לי קראש עליה אבל קצת חום ואהבה, כל-אחד צריך. זה גם עניין של קטגוריה. כמו בכלא, למה הגברים הכי מאצ׳ו נהיים גייז. ההקשר נותן הכשר.

נגה היא בסדר אבל ברגע ששמתי אותה בראש בקריטריון המתאים היא נהייתה לי אטרקטיבית. אני לא מדבר על צבע עור. זה המשקל, החזה, הקומה, הלבוש. צריך להיות שם פשוט איזה מאפיין שאפשר לשחק עליו. לשחק עליו בראש אני מתכוון. לבנות את הקטגוריה. הכי רזה, הכי שמנה, הכי גבוהה, צעירה, זקנה, בלונדינית. תראי, האמת שלהיות תקוע עם מישהי על כוכב פראי זו כבר קטגוריה.

אני הייתי שקוע בתוך הפילוסופיה החרמנית הזו והיד שלי היתה עמוק בתוך החולצה שלה כששמעתי, שמענו קול של זרדים נדרכים, של ענפים קטנים נשברים... מה שקורה כשמישהו צועד סביבך. לשנינו היה ברור שזו סכנה. חשתי את העור שלה מתברווז לי תחת כף היד והיא נצמדה אלי. לחשתי לה להיות בשקט וחמקתי בשקט החוצה מהשק״ש. מה את צוחקת? כן, מהחולצה שלה ומהשק״ש. תאמיני לי שבשניה סדר העדיפויות משתנה. לא עניין אותי פטמה ולא כלום.

המשך יבוא...