עיר ללא אורות

בגיל 32 החליטה אנה לארוז את הכל ולהתחיל חיים חדשים בפריז עיר האורות.

זו הייתה השנה השלילית שלה בקורדון בלו. בית הספר ללימוד קונדיטוריה מהמובילים בעולם. היא נחשבה לזקנת השבט אבל לא נתנה לזה לעצור אותה. היא השקיעה שעות על גבי שעות כדי להפוך למובילה בתחום. את חייה שמה על "הולד" כדי להפוך חלום שהיה לה, למציאות.

״את לא יודעת לאפות״ אמר ג׳וזף, שף קונדיטור אורח שהגיע יום אחד כדי ללמד אותה שיעור. 

משפט אחד בעל 4 מילים שריסקו 3 שנות ניסיון.

היא הסתכלה בעיניו, מחפשת יותר דיוק במילותיו, ״שף ג׳וזף, אני עושה את זה כבר כמה שנים, לא מזמן התקבלתי לסטאז׳ בקונדיטוריה של פיליפ רגולו. אולי משהו ביצירה הזו מולך אינו טוב, אבל ההערה שלך קצת גדולה״.

״את לא יודעת לאפות״ חזר ואמר מול כולם והוסיף, ״כדאי שתפרשי מהעולם״. והמשיך בדרכו אל היעד הבא.

אנה הסתכלה על היצירה שלה שעמדה מולה ובעבר זכתה למחמאות. זה היה בית משוקולד, עטוף במתוקים ובפנים הקירות החלו ליפול. את הבובות של עמי ותמי הוציאה מהמבנה הקורס. 

היא ניסתה להציל אותם, אבל גם משהו אצלם החל להיסדק.

היא צפתה בקריסה האיטית של היתדות היצירתיים והמתוקים שהניחה בעולמה, עוד לפני שחשבה בחלל לאפות עוגות ומתוקים.

בבוקר שלמחרת התעוררת אנה מוקדם מהצפוי ויצאה אל המרפסת בדירתה הצנועה בשלוש השנים האחרונות בשדרה ה-4. היא לגמה מכוס הקפה והזמינה את הכרטיס הראשון שמצאה, חזרה אל תל אביב.