מתוך: טיסת הקונקשן שתקעה אותי.
Photo by Dorian Mongel on Unsplash
לעיתים, שינוי קל בתכניות מסמל שינוי משמעותי שיכול להתרחש בחיי הרגש או בחיים עצמם. לעיתים, זו רק מכה קטנה בכנף. בחודש מאי האחרון טסתי עם חברי הטוב מאיר פקונדו לפתיחה הרשמית של הביתן הישראלי, בביאנלה הבינלאומית לאדריכלות שבונציה. האירוע הגדול מתרחש פעם בשנתיים במחסני הארסנל ובאיזור הג'ארדיני, (Giardini), הגינות הגדולות, שבקצה האי המרכזי, ומאד מאד שמחתי לקראת הנסיעה.
מאיר פקונדו ואני חברים טובים כבר כמה שנים. הכרנו בבית הקפה שלי שנמצא במרכז תל אביב, באחת הסמטאות שיורדות משוק הכרמל אל חוף הים. מאיר נוהג לעבור אצלנו מוקדם בבוקר או אחר הצהריים לקראת הערב, כשהוא יורד אל השוק לערוך את קניותיו השבועיות. על ההתחלה דיברנו צפוף ועלינו על כמה קווי דמיון: שנינו אמנים חזותיים, (הוא מעצב ואני צייר,) שנינו הומואים, (אני בכלל דו מיני אבל אף אחד לא מאמין לי,) שנינו 100% ורסטילים במיטה ושנינו אוהבים לחיות בסגנון חופשי. אפילו הסטודיו של מאיר בדרום העיר, נמצא בדיוק שני רחובות מהסטודיו שלי. החלפנו כתובות סטודיו ואתרי אינטרנט והתחלנו להפגש גם מחוץ לבית הקפה.
כיום אנחנו עושים הכל יחד: הולכים לפתיחות של תערוכות במוזיאונים ובגלריות ברחבי העיר, יוצאים לברים היפסטרים ולמועדונים סליזיים עם חברינו הצבעוניים, הולכים להקרנות בכורה של סרטים חדשים בקולנוע, ובעיקר, צופים בהרבה סדרות של נטפליקס, אצלו בדירה או אצלי. מה שאנחנו הכי אוהבים, זה לספר אחד לשני על הסטוצים שאנחנו מוצאים באפליקציות השונות של ההיכרויות, באטרף, בגריינדר, בסקראף ובגרולר. הורס אותנו, איך זה, שלא יוצא לנו שום דבר מהסטוצים האלה ובסוף אנחנו תמיד נשארים לבד. מעולם לא חשבנו שסטוץ ביננו יעבוד, אז גם לא ניסינו. החבר הכי טוב שלי הוא לא הטעם שלי. הוא שחום ובגובה ממוצע. הוא יהודי לטיני שהגיע מהג'ונגלים של קוסטה ריקה לפני קצת יותר מעשור, החליף את השם ממריו למאיר ומאז פורח כמו שקדיה בארץ הקודש. הוא די שמנמן, ולמרות שהוא נאה מאד, היופי הלטיני שלו ממש לא עושה לי את זה. אני אוהב גברים רוסים גבוהים ורזים כמוני, או נשים קטנות ובוהמייניות, מוכשרות וסחיות. אבל אני כן אוהב את התחושה הבינלאומית שמאיר מוסיף לחוויה הקיומית שלי, עם היופי הדרום אמריקאי, הכריזמה הסקסית והמבטא המתגלגל. המראה שלו מזכיר לי יערות גשם עבותים במורד האמזונס, קופים מתרוצצים במקדשים נטושים ותוכים צבעוניים שפורשים כנפיים גדולות בין הענפים. כשאני רואה אותו אני מדמיין שקיעות ורודות ארוכות על פני ימים אבודים וחופים אקזוטיים בקצה העולם. נראה לי מטריף לטוס דווקא איתו לביאנלה לאדריכלות שבונציה.
מתוך הספר: "סקס בינלאומי וסיפורים אחרים" מאת איתי שקד. לקריאה ורכישה באתר של הוצאת עברית.