צוקי ג'

הפרק הקודם

פרק שלישי

הוא פסע עד לדלת השלישית ונשען על הקיר הסמוך. הוא לא חשב שיצליח להיות כל כך קרוב אליה ביום מן הימים. הציפייה ארוכת השנים והקרבה הפתאומית סחררו את ראשו. הוא ירד במדרגות החזית וניגש לבדוק אם הכל מוכן לטקס הקבלה של צוקי. לפניו על השולחן המתומן היו כבר ערוכות קעריות החרס, במרכזו עמד כד הקבלה. נותר לו רק להוציא את הספר ולקרא לכולם. 

  הוא הסיט את הכרך השמיני ממדף הספרייה ופתח את המגירה הנסתרת. ספר הקבלה נח בתוכה. הוא השתהה לשנייה, יודע מה עוד נמצא שם: התמונה שלא העז להביט בה מאז. 

  "אבל היום כבר מותר" לחש לו הקול בראשו. 

ידו הרימה בעצמה את הכיסוי הארגמני של הכריכה ופניה זהרו אליו מבעד לתמונה הישנה, ממש כשם שזכר אותה: תמירה וזקופה נשענת על מעקה המדרגות המפותל. שערה הערמוני התבדר גם הוא סביב ראשה בשנייה של פרץ רוחות לא צפוי, ועיניה השוחקות פיתו אותו להמשיך ולהביט בה עוד. הוא זכר מתי צולמה התמונה. זכר את ריח השלף בשערה עת רדף אחריה בשדות, זכר את מגע עורה תחת ידיו לפני שחמקה ממנו.

  "אני חייב להתכונן" הוא שינן לעצמו בקול. אך עיניה כישפו אותו והוא המשיך לאחוז בתמונה.

  "המחנך, מי זאת?" קולה הצעיר הפתיע אותו מאחור. הוא לא חש בזמן שחלף. הוא הסתובב והספר בידו, התמונה נשמטה ונפלה ליד רגלה. קריאת תימהון נמלטה מפיה, היא הרימה את התמונה ומבטה דרש תשובות שהוא לא התכוון להעניק לה מהר כל כך.

לפרק הבא...