את

הזכרון מתעתע. זו דרכו כנראה. נבל לא קטן הזכרון הזה.

קחי למשל את הבוקר. חשבתי עליך כך פתאום ולא זכרתי את הרע והמכוער. רק הטוב הגיח. רגעי צחוק ושמחה. שיתוף מחשבות וכמיהה לדבר מה לא ממומש.

ערגה עזה שפרצה אחרי אלפיים שנות בדידות.

אבל אז, התמלאתי בתחושה לא נוחה. עווית של מועקה. הרע ביצבץ והתריע והאור כבה.

האהבה מתה.