נפילה בשטח פתוח

אחרי מטח הטילים האחרון החליטו החצילים שנמאס להם.

הם מעולם לא היו צד בסכסוך, הם אפילו לא הבינו אותו עד הסוף לעזאזל, הם היו חצילים. ונמאס להם לחטוף מטחי אש על בסיס קבוע משני הצדדים. האנשים קראו לזה "נפילה בשטח פתוח". לעזאזל איתם! חשבו החצילים ואחרי שלושה ימים של דיונים קדחתניים וריב שכמעט נגמר בקטטה (המילה סביח נזרקה לאוויר) הם החליטו לעזוב. השמועה התפשטה והחצילים ממרכז הארץ החליטו להצטרף לחבריהם מהדרום ופשוט קמו והלכו. העגבניות שמעו על העניין, היריבות בינם לבין החצילים היתה עתיקת יומין והם החליטו שאם הדבילים הסגולים האלה יכולים לקום ולעזוב אין סיבה שהעגבניות לא יעשו זאת גם הן. בתוך פחות מיומיים נעלמו כמעט כל הירקות ברחבי הארץ. האנשים היו כל כך עסוקים בלהלחם שהם אפילו לא שמו לב. אבל הפירות שמו לב וגם החיות שמו לב ואפילו החרקים וכעבור כמה ימים עזבו גם הם. האנשים נשארו לבד, אבל הם עדיין היו כל כך עסוקים במלחמה שלהם שכן המעטים שכן שמו לב וניסו להגיד משהו חטפו מטח צעקות (במקרה הטוב) שהכריז עליהם כבוגדים.

ואז בוקר אחד התעוררו האנשים וגילו שכל הירקות והפירות והחיות נעלמו. הם היו רעבים מידי בשביל להמשיך להלחם אז מתוך ייאוש הם התחילו להסתובב ברחבי הארץ וחיפשו. אבל לא היו יותר ירקות או פירות או חיות. האנשים המשיכו לחפש ולחפש, לא הייתה מלחמה יותר, אף אחד בכל מקרה כבר לא זכר איך היא התחילה.  ואז הם שמעו אותו, קול דק מצחקק מאחת הגבעות. האנשים התקרבו ובראש הגבעה הם ראו שחציל אחד נשאר מאחור. 

האנשים רצו מהר ככל שיכלו במעלה הגבעה, אם יש שם חציל אחד אולי יש שם עוד. אבל כשהגיעו לראש הגבעה הם גילו שטעו. 

"איפה שאר הירקות? אנחנו רעבים !" אמרו האנשים. 

החציל הנהן 

"ואיפה כל הפירות והחיות? מה אנחנו אמורים לעשות? זה לא בסדר!" 

"אתם כולכם צודקים" אמר החציל. "עכשיו תאכלו אחד את השני".