"סינוד הגופה" - ערוך

ליאור רשף
שני 18 לנובמבר, 2019 · 4 דקות קריאה

טקסט היסטורי מאת דוד סינגר, הגהה ועריכה לשונית: ליאור רשף.

לטקסט המקורי (לפני העריכה שלי) לחצו כאן

גיבור סיפורנו שלהלן הוא האפיפיור משנת 896 - סטפנוס השישי (או השביעי.. זה מסובך), והאמת היא שכבר דיברתי עליו, אבל משתי סיבות אפתח שוב את הנושא:

קודם כל זה סיפור בן זונה. האירוע שבגינו (או בזכותו, אם אתם שואלים אותי) הוא נודע - ״סינוד הגופה״ – אינו רק שעולה על כל דימיון, אלא גם לא רואה אותו ממטר, וגם אם אספר אותו מליון פעם הוא ישמע מטורף מכדי להיות אמיתי. דבר שני, זו הזדמנות מצויינת לדבר על התקופה שהכרוניקאים כינו ״Saeculum obscurum״ - תקופת החושך. סיפור כמו סינוד הגופה יכול היה להתרחש רק באווירה פסיכית מסוימת, והאוירה בתקופה הזאת בהחלט עונה על ההגדרה.

אם כן ״תקופת החושך״ מתחילה בשנת 882 עם האפיפיור הראשון שנרצח - יוחנן השמיני, ומסתיימת בשנת 964 עם האפיפיור יוחנן ה12, שנרצח אף הוא.זו תקופה שבה הכס הקדוש היה פיון בידיים של האריסטוקרטיה האיטלקית, בעיקר של שתי משפחות רבות עוצמה - משפחת ספולטו ומשפחת תאופילקטי, ושבמהלכה כיהנו 27 אפיפיורים ואנטי-אפיפיורים, מתוכם כשליש נרצחו או מתו מוות ״מוזר״ כלשהו לאחר שכיהנו בתפקיד ימים ספורים בלבד. אם כך, הפוסט הזה יוקדש לסטפנוס ולמעשהו המופרע. הפוסט הבא יהיה כללי יותר וידון בתקופה כולה.

מוסד האפיפיוריות ידע לא מעט ימים קשים ואירועים ביזארים לאורך 2000 שנות קיומו, אך דומה שהאירוע הנקרא "מועצת הגופה" (cadaver synod, או לחלופין Synodus Horrenda בלטינית, פשוט כי זה נשמע יותר טוב) לוקח את הקופה בכל מה שקשור לביזאריות וגועל.

ובכן, "מועצת הגופה" היא למעשה משפט שהתנהל ברומא, בארכיבזיליקה האפיפיורית של יוחנן הקדוש בלטראנוBasilica of St. John Lateran) ) בינואר 897, כאשר הנאשם במשפט היה האפיפיור לשעבר פורמוסוס (למעשה לשעבר לשעבר שכן בוניפקציוס השישי כיהן תקופה של 15 ימים בין שניהם ומת מהמחלה ה"קטלנית" שיגדון (Gaut), ואל תשאלו אותי במה מדובר כי בחיי שניסיתי להבין, אך ללא הועיל) והתובע היה האפיפיור המכהן סטפנוס השישי.

העניין החריג בסיפור, מלבד העובדה שאפיפיור אחד מעמיד לדין אפיפיור אחר, הוא שפורמוסוס היה מת מזה תשעה חודשים וכדי שהמשפט יתנהל בנוכחותו, גופתו המרקיבה נחפרה מהקבר, נוקתה, הולבשה בגדי שרד ועל ראשה הושם כתר. המחזה היה מבעית, בנוסף לאירוניה בכך שמשמעות השם "פורמוסוס" היא "יפה מראה". ייתכן שזו היתה הסיבה לכך שהדיאקון שהיה אמור לשמש כסנגורו בזמן המשפט קפא על עמדו ונאלם דום, בשעה שהאפיפיור הצביע לעבר הפגר המלובש ושפך עליו אש וגופרית, כאשר הוא מאשים אותו בשוחד, ברמאות ובהפרת חוק הכנסייה הקובע שבישוף לא יכול לכהן בתפקיד עבור שני מחוזות במקביל (מטרת החוק היתה למנוע מבישופים לצבור כוח עצמאי רב מדי ובכך להוות איום על האפיפיור).

פורמוסוס נמצא אשם במשפט וגזר דינו היה ביטול כל הצווים שהוצאו על ידו, ביטול כלהמינויים שעשה, קריעת בגדיו מעל גופו וכן גם ענישה ש"הושאלה" ממערכת הענישה הרומית - שלוש מאצבעות ידו הימנית (המברכת) נכרתו. גופתו נטמנה מחדש בקבר המונים, אך האפיפיור סטפנוס חשב שאין די בכך, לכן שב וחפר את גופתו והשליך אותה אל נהר הטיבר עם משקולות לרגליה.

הגופה נמשתה לאחר מכן על ידי נזיר, ששמר אותה במקום מחבוא; אך ענייני הגופות של סטפנוס השישי כבר עלו לתושבי רומא על העצבים ולכן קבוצה של אזרחים זועמים חטפה את הנזיר מביתו, השליכה אותו לתא כלא ולאחר מכן חנקה אותו בתאו.

באותה שנה כינס האפיפיור החדש, תאודורוס השני, סינוד נוסף שבו בוטלו כל האישומים נגד פורמוסוס, וגופתו המעונה נקברה בפעם השלישית. זה לא היה הסוף. ימי הביניים אתם יודעים...

האפיפיור שבא אחריו עשרים יום לאחר מכן, יוחנן התשיעי, (האפיפיורים בתקופה הזו מתו/התחלפו בקצב מעורר השתאות. אל תשאלו אותי למה...) חיזק את החלטות הסינוד של תאודורוס, אך בנוסף לכך החרים שבעה קרדינלים שהשתתפו במועצת הגופה ולאחר מכן אסר על קיומם של סינודים לגופות, החלטה שנשמרה עד היום. כמעט.

אך בכך לא בא הקץ לתלאותיו של פורמוסוס המת, שכן האפיפיור סרגיוס השלישי - שלקח חלק ב"מועצת הגופה" כשופט לצידו של סטפנוס השישי - הפך שוב את החלטת הכנסייה על פיה והרשיע בשנית את פורמוסוס, שגופתו הוצאה שוב מקברו בפעם המי יודע כמה והושלכה לטיבר, הפעם לתמיד.

 

אוקיי, סיפור מעניין וקצת... דוחה אם חושבים על זה, אבל מה הרקע לשגעון הזה?

אז אם הזכרנו את המילה "שגעון", יש דעה הגורסת שסטפנוס באמת היה סתם מטורף על כל הראש, אבל עם שגעון אין לנו כל כך לאן להתקדם ולכן קיימת פרשנות אלטרנטיבית:

לאחר שעלה לכס הקדוש, החל פורמוסוס מתערב בפוליטיקה האיטלקית ובשנת 892, אחרי שכבר הכתיר את למברט מספולטו לקיסר האימפריה הרומית הקדושה, חזר בו עקב חששותיו מהאגרסיביות של ארנולף מהשושלת הקרולינגית ולכן שנה מאוחר יותר הזמין אותו להשתלט על איטליה והכתיר אותו לקיסר. סטפנוס, שהיה מינוי של משפחת ספולטו, נפרע מפורמוסוס על תמיכתו בקרולינגים נגד האינטרסים האיטלקיים ובנוסף היתה זו הזדמנות פרקטית לבטל את כל המינויים שלא עמדו בקנה אחד עם האינטרסים של משפחת ספולטו.

 

אנקדוטה מעניינת בקשר להוצאת הגופה של פורמוסוס והעמדתה לדין: היו עוד שני מקרים מפורסמים של הוצאת גופה מהקבר ושפיטתה. הראשון היה המשפט לאחר המוות שהנרי השמיני ערך לבישוף תומס בקט, שבסופו נשרפו עצמותיו של בקט עד אבק. השני היה במאה ה17, עת הוצאה גופתו של אוליבר קרומוול מקברו והוא נשפט על בגידה במלך צ'רלס הראשון (אותו הוציא להורג). בסוף המשפט הוא הורשע, גופתו נערפה וראשו הוצג לראווה מחוץ למנזר ווסטמינסטר.

 

 

 

 



נכתב על ידי
ליאור רשף
כותבת, מגיהה ועורכת לשון.
היה הראשון לפרגן
הדף נקרא 30 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש