שמע לתפילותיי

ניר
חמישי 21 לנובמבר, 2019 · 2 דקות קריאה

רק התגלות אלוהית תעזור לי, חשב מר סמית לעצמו כשחצה את הכביש למגרש החנייה.

כבר ירד הערב, והוא שוב נתקע בעבודה כי הבוסית שלו רצתה את הדוחות הרבעוניים מהשנתיים האחרונות.
זונה אנאלית. רק אלוהים יוצא אותי מהג'וב המסריח הזה.
הוא עבר בין המכוניות החונות, שקוע במחשבות עצבניות, ולא ממש שם לב שהטויוטה שכמעט דרסה אותו במעבר החצייה כבתה בפתאומיות עשרים מטר מימינו ונעצרה. 

אלוהים כחכח בגרונו.

הוא נכנס לרכב, עדיין מקלל, הניע ונסע אחורה כמעט מבלי להסתכל. 
בשביל זה יש חיישני רוורס לעזאזל. הוא לא שם לב שחוטף המכוניות שארב במגרש החנייה לאחרוני העובדים שסיימו את יומם קיבל לפתע דום לב ולא הצליח לשדוד אותו כשפתח את הדלת. השודד נותר לשכב על האספלט הקר, לופת את חזהו. 

אלוהים זז קלות בכסאו.

מר סמית נסע הביתה. הוא הקפיד על המהירות המותרת ועצר בכל רמזור. מכוניתו גרגרה והשמיעה קולות חשודים כשלחץ מר סמית על דוושת הגז ברמזור הבא. המכונית שיהקה והחלה לנסוע רק אחרי שנייה או שתיים. 
זו הייתה תופעה חדשה לגמרי. הוא חרק בשיניו.
חתיכת רכב חברה דפוק. מי יודע כמה כבר טחנו אותו לפני שהגיע אלי. איזה חוסר מזל. שאלוהים יקח אותו.

שתי מכוניות התנגשו חזיתית בעוצמה בצומת משמאלו. הוא נסע משם, רוטן, בלי להבחין שאם הרכב שלו היה מזנק ממקומו מיד במקום להתעכב לרגע, היה אחד הרכבים ההם נותן לו זכות קדימה והשני היה ממשיך בנסיעה ופוגע בו בצד הנהג. אם זה היה קורה לא היה לו סיכוי.

אלוהים מצמץ קלות בעיניו.

מר סמית הגיע הביתה. אשתו החמיצה מולו פנים על שאיחר כל כך להגיע והלכה לחמם לו ארוחת ערב.

רק אלוהים יוציא אותי מהנישואין העלובים האלה. אני תקוע עם האישה הזו לשארית חיי.

הוא שתה כוס ויסקי לפני שחזרה עם הצלחת והניחה אותה לפניו. אם היה מגיע בזמן הם היו אוכלים יחד ובסופו של דבר רבים. הוא היה נחנק מחתיכת דג כי היה מנסה לדבר תוך כדי לעיסה ומת מחנק. אשתו לא ידעה לבשל כל כך טוב, וגם לא ידעה איך לבצע תמרון היימליך.

אלוהים נשם עמוקות.

השואה הגרעינית העולמית קרתה בדיוק עשרים ושתיים דקות אחר כך. 
כל זכר לבני אדם או כל צורת חיים אחרת נמחה מעל פני כדור הארץ.
מר סמית, שהיה באמבט באותו זמן, נפל איתו למרתף העתיק כשהבניין התמוטט סביבו ואז עף ממקומו עם גל ההדף המשני. האמבט ההפוך והמרתף החצוב בסלע סוככו עליו מהפיצוץ וההדף, וכשהצליח לחלץ את עצמו וטיפס אל פני הקרקע נגלה לעיניו החורבן הטוטאלי תחת שמיים אדומים כדם. אלוהים נגלה אליו אז. מר סמית נפל על ברכיו הפצועות והרכין ראשו.

עשיתי כרצונך, אמר אלוהים, ויצא לחופשה ארוכה ומפנקת. 
גם לו כבר נמאס מהחיים האלה מזמן.



נכתב על ידי
ניר
עירוני מלידה שהיגר לגליל לפני שנים רבות בחיפוש אחרי מזג אויר. מתמחה בחירטוט, אייקידו, הפעלת מדיחים ואבא כפרי מדופלם.
רוצה להגיב? התחבר

מעולה. זרק אותי שוב לתאונת הדרכים שעשינו לפני חודשיים. שבריר של שנייה בין חיים לחורבן. לנו נותר רק לומר הגומל. מר סמית, מה יהיה בסופך!
דור כלב כתב לפני 9 חודשים


רק הפעם, ניר דקת קריאה 18 לפברואר
אם, ניר דקת קריאה 27 לינואר
צייד מלקט, ניר דקת קריאה 22 לינואר
הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש