ביבליותרפיה

דור כלב
שלישי 10 לדצמבר, 2019 · דקת קריאה

״מה זה?״
״זה... ביבליותרפיה.״

ככה אמרתי לה ואפשרתי לאונייה לעזוב את הנמל. יום אחר-כך היא תספר לי על הזעזוע שחשה. היא דיברה עם אימהּ, הראתה לאחיותיה. היא החזירה לי את המעטפה ואני זרקתי אותה לפח.

מאה שירים אולי. אהבת נעורים. נפלתי עליה. מה רציתי בכלל. טעם הדם בפה כמו נפילה על מרצפת הביא אותי לבלות את הימים הבאים בחדרי. רדיו בלה בלה בריפיט. ״ילד טוב של אמא מגלה את הסם... אחר כך היא עזבה והלב נשבר...״ למעט הנורה הירוקה של הנגן, החדר היה חשוך. זה הכל. לא יצאתי מהמיטה.

היא אמרה לי שהיא רוצה ללמוד ביבליותרפיה. אבל היא היתה מושא הביבליו שלי. אבל לא תרפיה, אובססיה. ילד שכותב שירים. חולם. חולם להמריא מן השגרה האיומה. מהכלא של בית-ספר תיכון, של חיים בכפר מבודד.


שנתיים אחר-כך הלכנו במושב אני ואתה. סיפרת לי שדיברתם. נישקת אותה. סיפרת לי, לא התכוונת... ואז גם ששיחקת לה בחזה.

יכלתי להושיט יד לתוך הלב שלך ולתלוש אותו חי ופועם כמו סאב-זירו. רציתי לשנוא אותך כמו נאצי. רציתי לרצות לנקום.

אני חושב שזו היתה הפעם הראשונה שחשתי אהבה אמיתית מה היא.
לא אהבה מינית. אהבתי אותך כאח ולא שנאתי.

---

הסיפור נכתב במשיכת קולמוס אחת, בזמן אמת:



נכתב על ידי
דור כלב
כותב כל יום. משתדל שלא את אותו הדבר.
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש