קרוא וכתוב זה הקטע שלכם?
בואו להיות חברים שלנו.
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה או הרשמה עם שם וסיסמא | דלג

פלוטוניום

דור כלב
2 דקות קריאה | שני 30 לדצמבר, 2019

המכרה נטוש. מצאנו פה שתי מכונות כרייה אוטונומיות וארבעה קרונות משא. אני לא חושב שמישהו מודע למקום הזה. אם השלטון המרכזי היה יודע, היה משתלט עליו בטוח, מפעיל אותו או סוגר אותו אבל המקום פשוט נטוש כמו סוד שנשכח.

כשנכנסתי קודם, הרגשתי כאילו מישהו היה פה רק לפני רגע, יצא לבדוק משהו ומעולם לא חזר. כמו בסרטים הישנים על חטיפות ממפתן הדלת. שם לחם במצנם, דפיקה בדלת וזהו. הצנים קופץ כשהבנאדם כבר לא שם. מישהו לקח אותו. החתול מחפש אותו. רוח שנכנסת מהחלון. אחרי כמה ימים כבר גשם נכנס מהחלון ויש שכבה קטנה של אבק ובוץ. הואזה נופלת. עד שהמשטרה מגיעה החתול כבר ברח ותיבת הדואר מפוצצת.

הגענו לפה במקרה, בטעות. יצאנו לטראק קטן בהרים של זורן. החשיך וחיפשנו מחסה. לא רציתי להזמין את הרחפת לקחת אותנו וגם לא יכלתי. כיבינו אותה לפני הנסיעה כדי שלא נצא שמנים ועצלנים. רציתי שנסיים את הטראק בכוחותינו. היתה לנו קליטה, יכלתי להזמין מונית אוטונומית אבל המחיר מבאס לאללה אז כל עוד לא מוכרחים... חיפשנו מחסה והגענו איכשהו למערה הזו.

ואז המקום הזה. כריית ומסחר בפלוטונוים באופן פרטי היא עבירה מטורפת על החוק. מאידך, אפילו כמות קטנה יכולה להפוך אותך לעשיר יותר מחלומותייך הוורודים ביותר. אמרו לי שדווקא להבריח פלוטוניום לא כל כך קשה היום. כל רחפת סוג זין יכולה לצאת מהאטמוספירה של זורן. אחר כך צריך להיות בקשר עם סוחרי פלוטוניום שיכולים בקלות לגמור אותך... אבל דיה לצרה בשעתה.

והנה אנחנו פה. אני וזאתי. זאתי שפגשתי בטינדר. לא חשבתי שיכולים לצאת משם קשרים משמעותיים אבל יצא לא רע. לא רע בכלל. והיא - היא מבינה היטב איפה אנחנו. אני לא יכול לבלף אותה. אפילו אם אצליח לגרד כמה גרמים של פלוטוניום היא תדע. אם אני נכנס להרפתקאה המטורפת הזו - זה תכלס אומר שהיא ואני בבונד לכל החיים. פאקינג סוגשל חתונה. לא יודע אם אני בשל לזה בכלל או איתה. אבל פאק נו, אולי נהייה מיליארדרים. זה לא יגשר על כל הבעיות?

נהייה מאוחר. בטוח נחנה פה ללילה. דגנו כמה אמנונים בנחל למטה. יש לי מלח רפואי לפזר עליהם ושמן זית מיובא מארץ. נעשה מדורה ונעשה חיים קצת אולדסקול. אבא שלי היה מספר לי איך היה קוטף מרווה בג׳בלאות במילואים ומכין תה לצעירים ההלומים ואני מרגיש קצת ככה עכשיו. קרוקודייל דנדי דה-זורן.

הירח של זורן עולה. זאתי מוציאה את הגיטרה מהקייס ואני בוחן את קימורי האגן שלה ונושך את שפתיי. אני בר-מזל. פאקינג מקנא בעצמי. אולי כן נלך על הפלוטוניום.



תגובות:


מקסים!
רואה כבר מלא חוברות קומיקס של "החיים בזורן"
קטנה (מרב בן-שושן) כתבה לפני 20 ימים

הפלוטוניום בירידה, הפלאדיום בעליה. ככה זה בכדור הארץ לפחות
סופר סתם כתב לפני 21 ימים


עוד דפים:

כל הזכויות שמורות למחבר כפרה עליו 2020
הַדַּף - מדורת שבט לכתיבה יוצרת