גם נפשי נקשרה

ראובן יונייב
ראשון 19 לינואר · דקת קריאה

כששאול שאל את דוד : בן מי אתה הנער?
נפשו של יהונתן נקשרה בנפש דוד,
ובלילה,
היה יהונתן מתפשט מול דוד.
במין משחק שכזה ,
הוא היה זורק את המדים שלו וצולל ,
צולל אל תוך מהות היופי של הנער ,
ויוצק מהמהות האינסופית הזאת ברית ,
שזה ביטוי עתיק לאהבה.
אבל
הנער לא ידע לתרגם את הבחור המוזר יהונתן ,
הנער היה אדמוני ויפה תואר , וחם מזג , וצמא לחופש ולאלוהים ,
הוא רצה למצות את החיים האלה ,
וגם הרצון הזה היה ביטוי עתיק לאהבה.
ועמוק בלילה , על השדה החשוך , יהונתן היה מוצץ לדוד את הפטמות ,
ודוד היה מביט במבט ריק אל המרומים,
אחר כך במבט רחוק ,
אחר כך במבט צמא .

הייתי נער ביישן ,
וכשהייתי מתאהב בנערה יפה ,
הייתה אוחזת בי תקווה ,
שאפשר לשמוע את הלב,
שהיא לא שמעה .
אני ,
עדיין מרגיש ככה ,
אבל לא מדבר על זה עם אף אחד ,
עם געגוע שאין לו מטרה ,
אני מסתובב סביבם שעות ,
עד שהזמן נגמר ואפשר לחזור ולהרגיש הקלה

Photo by Mateus Campos Felipe on Unsplash


נכתב על ידי
ראובן יונייב
היה הראשון לפרגן
הדף נקרא 22 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש