כשאומרים אהבה פעמיים

ראובן יונייב
ראשון 19 לינואר · דקת קריאה

כשאומרים אהבה פעמיים
לא באמת אוהבים
כשאומרים שנאה פעמיים
לא באמת שונאים .

הייתי נער שבורח מבית הספר ,
מכיתת יורים ,
לתוך שרידים אחרונים של יער בעירי ,
היו אלה שרידי נפשי .
מצאתי מנוחה בין העצים ,
בבדידותי העמוקה סרגתי עולמות
והחרבתי בהם את עצמי .
האוויר בכניסתו אלי ,
היה מנשק מזוזות שבתוכם
היו מגולגלים קלפי פרשיות של מחשבותיי הפרועות ,
וביציאתו אל השחקים היה מספר לשוכן במרומים
שהיו אלה פרחי רחמים נדירים ונהדרים ביופיים
טהורים כזוהר הרקיע ,
ורגל אדם עוד לא הספיקה לדרוך עליהם .

לכל זה קראתי אהבתי הראשונה .

היום עומדת שם שכונה ,
בתים מבצרים בהם חיים אוהבים ושונאים ,
קול צחוק הילדים חונק את ציוצי הציפורים ,
ואני המאובן ,
אבי אבותיהם ,
שהדליק את אש האהבה הראשונה ,
שעכשיו בוערת בשנאתי אליהם ,
ובשנאתם למה שהיה כאן לפני

Photo by Mohamed Nohassi on Unsplash


נכתב על ידי
ראובן יונייב
שלושה פירגונים מנגד אנוש
הדף נקרא 29 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש