סיפור חגיגי לראש-השנה

איציק [יצחק מיכאל] ליסמן
רביעי 5 לפברואר · 2 דקות קריאה

החיים של קדיש וחיותה היו מרים כמו המוות. לא היה בהם רגע אחד של שקט, בבית הקטן הזה, שרכישתו הייתה, אולי, שיאה של תקופת הזוגיות, אפילו שגם הרכישה הזאת הייתה "כאילו", כי המוכר היה דוד זכריה, שהיה חייב לאבא של חיותה הרבה כסף..

בבית הזה, קדיש וחיותה גרים עשרים וחמש שנה, אם אפשר לקרוא לזה חיים, קודם, עם שני הילדים, שנולדו להם בעצב, ועוד יותר גרוע, אחרי שהילדים עזבו.

דוד זכריה, שהיה מגיע הרבה "רק לראות מה שלום הבית", אמר ש"בית המשוגעים בעיירה דופה [Dupah], שם גדל ועבד, היה בית מרגוע לעומת ביתם של קדיש וחיותה".

אבל מי ידע בכלל מה זה פסיכיאטר או פסיכולוג? מי חשב שיש רופא כזה? ואם ידעו, מי בכלל הלך לרופא כזה, מהאנשים שאנחנו מכירים? מי היה מוציא גרוש על השטויות האלה?

דר' חיימוב, הייתה רופאת-המשפחה שלהם, מאז שנרשמו לקופת-חולים, בלי שיהיה להם כסף לשלם מיסי-חבר, אבל הסכימו "לעשות התחייבות" שישלמו אותה, אולי, גם אחרי שימותו.

אז הם הלכו לדר' חיימוב, כי כמו שדוד זכריה אומר "הגיעו מים עד המשפך של הקומקום". שם, אצל הרופאה, כמו שהיא ביקשה, סיפרו ודברו על הבעיות, מהעצירות של חיותה ועד הנחירות של קדיש. וגם דיברו על העניינים שהם בכיוון של הפסיכולוגיה.

דר' חיימוב, דווקא מצא חן בעיניה להיות גם וגם, ושאלה, למשל, את חיותה, מה הדבר הכי גרוע שהיא מוצאת בקדיש, וחיותה ענתה, בלי לקחת הפסקה, שזה עצם העובדה שהוא נולד.

ודווקא קדיש, כשנשאל על ידי דר' חיימוב אותה השאלה, חשב הרבה על התשובה הנכונה עד שהשיב: "היא מדברת הכל בשלילי. את מבינה? למשל היא אומרת: לא אמרתי לך שתתלבש כמו בן-אדם?!", או, למשל: לא בן-אדם, לא גבר, לא מפרנס, לא מועיל בכלום!", או, עוד דוגמא: לא חטאתי, לא פשעתי, לא רצחתי – לא מגיע לי קצת חיים?!

זה הסיפור על קדיש וחיותה. ולפני ראש השנה שלחה חיותה את קדיש שיקנה ראש של דג, שצריך לארוחת-חג. "רק ראש, שלמאזל", לא הבנת?!".

כשחזר זרק לה את החבילה, עטופה בעיתון, והלך לראות טלוויזיה.

את הצווחה שלה, "מההה זהההה?!" שמעו בכל השכונה, אולי בכל העיר. חיותה נעצה בו מבט רצחני, כשנכנס לאיטו למטבח, כרוצה, מצד אחד, להעלים אותו מכדור הארץ, ומצד שני, תובעת לשמוע ממנו את ההסבר למה שקרה.

קדיש אחז בנחת את זנב הדג שהביא לחיותה ואמר: "לא רצו למכור לי רק ראש של דג, כמו שאמרת לי לעשות. אז חשבתי על המשפט הזה, שאומרים – "שנהיה לראש ולא לזנב", אז אם אין ראש, לפחות נברך על זנב, שהוא לא ראש...בשליליות, כמו שאת אוהבת לדבר...



גמלאי, נולדתי בישראל ב- 4.4.51, תושב חולון
שני פירגונים מאיילת
הדף נקרא 19 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש