אמסטל צעצועים והכול לבית

גילי רוזן
שישי 21 לפברואר · 4 דקות קריאה

"אפשר מרק עגבניות ?" ערן מרגלית עיתונאי ידוע בחברת החדשות חזר עצבני מישיבה עם העורך שאמר שהוא לא  מביא סיפורים עם דם, רק פטפטת משעממת על שמפניות וסיגרים , וחשד שראש האופוזיציה קמצן שאינו משאיר טיפ למלצריות.

חשב להתנחם במרק חם טוב , יטיל לתוכו פיסות לחם . מרק תמיד מנחם בניחוח אותו הוא מסניף עד שמשקפיו מתעבות באדים וסביבתו נעשית מעורפלת.

"סליחה , ערן, אני מאוד מתנצלת אבל נגמר מרק העגבניות."

התנצלה שאף פעם זה לא קרה וזכר שגם בשבוע שעבר לא היה ואשתו אמרה שנמאס לה מהמסכן ואין לה כוח לגדל ילד. ומסרה שהתחילה לצאת עם הקולגה שלו. 

נדד לבית אמו אבל לא היה לה כוח להכין לו מרק עגבניות. אתה תתגבר אמרו הוריו ולא ידע אם התכוונו לנטישת אשתו אותו או שלא יקבל מרק עגבניות.

ערן קלט את המזוקן עם זקן ספק היפסטרי בשולחן הפינתי. 

"רוצה תפריט ?" שאלה המלצרית.

" יש לכם מרק עגבניות ?" שאל הצעיר עם הזקן ההיפסטרי .

 אחרי דקה חזרה המלצרית, לפחות לערן הגיעה מנהלת המסעדה לבשר באופן אישי שאין מרק עגבניות.

"אני מתנצלת אבל אין מרק עגבניות." הספק היפסטר שילח אותה בתנועת יד ונראה ממלמל לעצמו וערן החליט שסקרנותו העיתונאית גוברת עליו.

"אני ערן , אפשר ?" 

ההיפסטר שלח סנטר ומבט חד." שב" כבר ענה באנגלית במבטא ערבי .

"זה מרגיז , הבוס אומר שאני רך מידיי, אני רך ? אני יכול להיות איש רע אבל הבוס חושב שאני לא מסוגל לפגוע בזבוב."

"ואני , הבוס שלי קבע שאני משעמם וחוזר על עצמי."

"אם הייתי יכול לנקום חזק וכואב , מאוד כואב אבל בלי להכאיב ממש, רק בכאילו אבל שיכאב..."

"ואני הייתי מסקר בחדשות את הכאב , כמה שזה כואב, בכי ויאוש ופחד ..."

"כן, כן, משלוח גדול של צעצועים תקועים במכס והסחורה לא מגיעה לחנויות, אז תפעיל את האנשים שלך ותשחררו כבר. כן, היום ותעדכן, כן, אפשר להזמין. מה יש ? יודעת מה, תביאי לי מרק עגבניות." אמר בקול האיש עם הדיבורית באוזן.

השם שלי ג'ון או דוד או מוחמד , תלוי מתי . נולדתי יהודי, הצטרפתי מהכנסייה ,שם התנדבתי לדעאש . וכמו שאתה יודע העסק התפרק ומה עם השנתיים וחצי של אימונים במדבריות סוריה, ככה לשלוח אותנו שננסה להיות יצירתיים ולפעול לבד ובסוף לשמוע שאני רך .."

"אני נורא מצטערת, אבל כרגע נגמר מרק העגבניות."

"עופי לי מהעיניים." אני ומוחמד ג'ון דוד ניגשים לשולחנו .

"אני ערן."

"דוד, ג'ון , מוחמד."

"אני יכול להרוג מישהו."

"טוב, מצאנו מכנה משותף" , אמר ערן . "נקמה , ושיהיה כואב."

"אני אקצר , אני עובד עם הסינים, הם יכולים לייצר מה שתרצו , נשק, אמצעי לחימה ויש לי קשרים ,אני הראל ." קבע זה עם הדיבורית באוזן.

ישבו השלושה דיברו על החיים, על מרק עגבניות, על האישה שנטשה, שבגדה , שצחקה להם ,מישהו השתעל בשולחן רחוק. דיברו על וירוס השפעת .

"נפיץ נגיף קטלני." אמר מוחמד, ג'ון דוד .

"אני לא יודע אבל אבדוק עם הסינים עם יוכלו לייצר כזה, הם בדרך כלל מקבלים אב טיפוס גנוב של כל דבר ,ומייצרים כמוהו במחיר הכי זול שתמצאו." 

"איך הם בתור ייצור שמועות ?" שאל ערן . "תחשבו ...עד שימצאו את הנגיף.. עד שיצליחו לייצר יעברו חודשים ולי אין סקופ ביד..."

"ואני נשאר רכרוכי .."

"ואני תקוע עם סחורות במכס, אי אפשר לעבוד ככה."

"איך הסינים בקטע של ייצור והפצת שמועות ?"

"מצויינים. תראה ,האח הגדול והמפלגה אוסרים על חופש הביטוי בסין , אסור לדבר נגד המנהיג והפוליטיקאים אבל האנשים כמו בכל מקום לרכל חייבים, אז ממציאים סיפורים אחד על השני, זה קנה בשוק השחור. זה בוגד, זה יוצא עם המאהבת לווילת נופש במאליבו ..כל שנה ."

עד הערב סגרו פרטים , הנגיף נקרא אמסטל , ערן והראל  אוהבים לשתות , גם ג'ון דוד , רק מוחמד לא שותה ... הראל התקשר לחברים שלו בסין, סגר עם מפקד המשטרה המקומית שהטיל עוצר על עיר , 100 אלף איש נמצאו חולים, עשרת אלפים מתו . הבידוד היה מחמיר. פעילי זכויות האדם הפיצו סרטונים על הפרת זכויות , בתגובה הגדילו את העוצר על מחוזות נוספים. מוחמד יצר קשר עם חבריו מהאימונים ש"נדבקו במחלה" , עשרות מתו , ההלוויות היו קורעות לב , הראל שילם על השמלות השחורות במחירים מצחיקים לשמלות.

ערן יצא עם הסקופ , העורך אמר לו שמזמן לא קיבל כתבה כל כך טובה . "בהלת האמסטל נקרא לה. תכתוב ונוציא מזה את כל המיץ."

ערן ירד למסעדה אחרת מאושר, רצה להתקשר לפרודתו לספר, נזכר שנפרדו.

"יש לכם מרק עגבניות?" שאל.

"בטח , קראתי את הכתבה,אתה ערן , נכון ? מפחיד ממש." החזיקה המלצרית את מפתח הלב.

אחרי דקה חזרה, "אני נורא מתנצלת אבל בדיוק נגמר לנו המרק ." 

"תזמין קורונה "  קורא לעברו דוד, ג'ון מוחמד שיושב בשולחן הפינתי. 

 



נכתב על ידי
גילי רוזן
היה הראשון לפרגן
הדף נקרא עשר פעמים
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש