מקדש השבילים - חלק ב'

אסא וולפסון
שלישי 25 לפברואר · 3 דקות קריאה

חלק א'
חלק ג'
חלק ד'
חלק ה'

קול פעמונים נשמע בעיר, ומשהו כמו מואזין זימר באוזנינו איזה שיר בקול עמוק ומלודי שהצליח להישמע צלול וברור מעל לצווחות הגלגלים וצופרי המכוניות שלמטה. השלטים היו כולם בשפה שמית כלשהי - רוביאס אמר שהוא חושב שזה פרסית עתיקה או משהו כזה. 

היינו לבד על הגג ההוא במשך כמה ימים. רוביאס התחיל ספר חדש. אני תרגלתי עמידה דוממת וניגנתי בגיטרה. ביום הרביעי הופיע על אחד השבילים הרחבים שעל הסף אדם עירום בעל גוף רב עוצמה וטורבן לבן. היה לו זקן עבות ושחור, עיניים עם אישונים וורודים וזוג קרניים קטנות ולבנות שהשתרבבו ממצחו. הוא ניסה כמה שפות בטרם הסכמנו שאין לנו לשון משותפת, ולאחר מכן הסתפק בלנגן בחליל ארוך מאוד ושחור שהיה בתיק הגב שלו. אני ליוויתי בגיטרה ורוביאס שר ותופף על ברכיו. הצענו לו מהאגוזים והדבלים שלנו, אך הסתבר שהאורח העדיף בשר. הוא צלה יונה שתפס בתנועת ברק של אחת מידיו על מדורה שהקים במקום. אנחנו לא אכלנו כבר ימים רבים. אך לא הצלחנו לנגוס בנתחים הצלויים שהוצעו לנו. 

האורח צחק ונתן לנו לשתות מים מהמימייה שלו, שהייתה עשויה ארד מבהיק, עם פיתוחים שהציגו אולי סצנות מתוך איזו מלחמה מיתולוגית. המים היו עשירים מאוד והיה להם ריח של עץ אורן. ואנחנו נעשינו שיכורים מאוד וקלי דעת. אני כמעט שמעדתי וירדתי מהשביל אך האורח עצר בעדי בתנועת יד מהירה. הוא נשאר איתנו עד שהשפעת המשקה שלו פגה, ואני ראיתי ששיערו של רוביאס הלבין. ייתכן שגם שלי. לבסוף האורח (רוביאס החליט לקרוא לו רוזנצוויג באיזה שלב) נופף לנו לשלום, ירד מהשביל שלנו, נעמד על סף גג הבניין וקפץ למטה. 

נותרנו שם עוד יום ולילה וחצי יום. סערה גדולה החלה בלילה ההוא. ואנחנו סבלנו קצת. אבל התלבשנו חם והתעטפנו בשמיכות ונרדמנו כשהתיקים שלנו משמשים ככריות. למחרת גילינו שאנחנו קצת רעבים. ואכלנו מעט מחתיכות הבשר שרוזנצוויג השאיר לנו עטופות בעלים.

משנת הצהריים שלי התעוררתי לגלות את רוביאס יושב במדיטציה עמוקה בפינה שלו ליד העץ הגדול. עכשיו זה כבר לא היה פיקוס, אלא עץ סקויה אדיר מימדים עם גזע אדמדם. כשהצצתי סביבי גיליתי שאנחנו נמצאים קילומטרים אחדים באוויר, מרחפים על פלטפורמה מכאנית כלשהי שהייתה מלאה בצמחייה סבוכה. מסביבנו יכולנו לראות עוד פלטפורמות דומות. מרחפות באוויר ללא שום מנגנון נראה לעין שיחזיק אותן שם. גם עליהם הייתה צמחיה עשירה, ובחלקן היו נביעות מים שנשפכו מצדדיהן כנחלים אל התהום האדירה שלמטה. הן זימזמו באיזה זמזום נעים שהזכיר רחש של מזגן. 

כשהצצתי ביומן שלי, גיליתי שהתאריך היה השלישי לחודש יוני. 

למרות הגובה שבו נמצאנו היה לנו חם ונעים. נשרפנו קצת מהשמש ולמדנו לכסות את עצמנו היטב בימים שהעברנו שם. ביום הרביעי או החמישי עבר לידינו כדור פורח. הוא עצר בפלטפורמות השונות ואנשים ירדו ממנו עם מכשירים וככל הנראה לקחו מדדים שונים, או עשו תיקונים. לא הצלחתי להבין בדיוק. הם היו לבושים בבגדי עבודה קלילים וקיציים והיו נמוכים מאוד, כמעט גמדים. והם היו מאוד נמרצים וזריזים בעבודה. הם לא התייחסו אלינו כלל כשעברו בפלטפורמה שלנו אלא עשו את העבודה שלהם והמשיכו הלאה. בערב רוביאס סיפר לי שבנו נסע לצרפת בשבוע שבו יצאנו לדרך. אני סיפרתי לו שאני וגרושתי חושבים לנסות שוב והוא גיחך. גמרנו כמעט את כל היין שהשאיר לנו אמן המדבר ההוא. וחיסלנו שתי חפיסות סיגריות. ושיחקנו בקלפים.

מתוך חלק ג':
למחרת התעוררתי עם מחלת ים קלה והתחרטתי על ליל השחיתות. היינו על גבו של לוויתן עצום מימדים. המקדש שלנו היה משורטט בלבן מבהיק על גבו השחור. מידי פעם הוא נשף מים מהנחיר העצום שהיה בעיגול המרכזי שלנו.



נכתב על ידי
אסא וולפסון
שלושה פירגונים ממורז ברנדיס, מור
הדף נקרא 17 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש