הגלולה שתקעה אותי

דניאל שוורצשטיין
8 דקות קריאה | שלישי 10 למרץ

מחלקת פניות הציבור של חברת 'טבע' שלום,

שמי דניאל, סטודנט בשנה א' באוניברסיטה העברית בתואר פרקטי ויוקרתי עם סבירות להשתכרות של חמש ספרות לפחות בסיום התואר. במהלך שנת הלימודים נוכחתי לגלות כי אני סובל מחוסר ריכוז קיצוני. בתחילה חשבתי שהסיבה לכך טמונה בהרצאות הלקוניות והמרצים המונוטוניים. אבל כיוון שחשוב לי ללמוד בתואר הספציפי הזה, תיארתי לעצמי שאני מסוגל להתמודד עם רמת ההוראה הנמוכה. לאחר חודש, כשהבנתי שלא למדתי בו דבר וחצי דבר החלטתי לנקוט במגוון צעדי מנע. החלטתי שאני לא מתחבר יותר לוואטס-אפ במהלך ההרצאות, גם לא דרך הלפטופ. כיביתי את ה'ווי-פיי' והשתמשתי רק ב'אופיס'. משנוכחתי שאני עדיין לא מצליח להתרכז החלטתי לעבור לשיטה הישנה והטובה של מחברת ועט. אך הפלא ופלא גם זה לא עזר. וכך מצאתי את עצמי, בחור מהוגן מהשורה, בוגר יחידה קרבית מובחרת, יושב באולם הרצאות ומנגן בראשי שירי דת' מטאל ורוק כבד ללא הפסקה. מתופף ברגלי ונלחם ביצר להתחיל לתופף עם שני עטים על שולחן העץ המוארך.

לאחר מחקר קצר באינטרנט מצאתי באיזה אתר באנגלית את הגורמים השכיחים ביותר שעלולים לגרום לחוסר ריכוז קיצוני: מחסור בשעות שינה, שינה על הבטן, מחסור בוויטמין K, מחסור בוויטמין D, חוסר בברזל, אי שתייה מספקת של מים, חוסר בסקס, רמה נמוכה של טסטוסטרון ואי ביצוע פעילות גופנית סדירה.

החלטתי לעשות את הצעד המתבקש ולתקוף את כל הבעיות במקביל על מנת לוודא שהבעיה תעלם בהקדם האפשרי. קניתי בסופר-פארם תוספי מולטי-ויטמינים שכוללים את כל סוגי הוויטמינים המוכרים לאדם. החלטתי גם לאכול לפחות פעם ביום בשר כהה על מנת למקסם את צריכת הברזל היומית והתחלתי לקחת תוסף B12 ליתר ביטחון. בהקשר השינה הגדרתי לעצמי שאני ישן לפחות 7 שעות בלילה. בנוסף אני ישן תמיד על הצד בכפיות עם חברה שלי, או על הגב כך ששללתי שינה על הבטן כגורם אפשרי. גם סקס לא חסר לי. דיברתי עם חברה שלי והסברתי לה שההמלצה של ארגון הבריאות העולמי היא לקיים יחסי מין לפחות שלוש פעמים בשבוע. היא צחקה עלי שאני דביל. אנחנו עושים סקס לפחות פעם בשבוע ככה שגם זה נמחק מהרשימה. קניתי בקבוק מים רב פעמי ואני שותה לפחות שלושה ליטרים של מים ביום (מה שבדיעבד עוד יותר פגע בריכוז כי בכל הרצאה עכשיו אני חייב לצאת להשתין). שתי הבעיות העיקריות שהתקשיתי לפתור היו פעילות גופנית סדירה והחשד לחוסר בטסטוסטרון. אמנם עשיתי מנוי לחדר כושר של האוניברסיטה בתחילת השנה, אבל הלו"ז הצפוף ועומס המטלות לא משאיר לי זמן להתאמן. לאחר דיון ממושך נוסף עם יעלה (החברה שלי) הצלחתי לשכנע אותה שנעלה את תדירות הפעמים שאנחנו שוכבים כדי שזה יכסה גם את הסעיף של פעילות אירובית סדירה (אימא שלה בדיוק "רמזה" לה בסופ"ש לפני שהיא השמינה קצת בתקופה האחרונה אז הטיעון הזה שכנע אותה). 

הנושא של חוסר בטסטוסטרון הדאיג אותי מאד. לא שמתי לב לשינוי במראה החיצוני שלי לאחרונה. מה גם שאני רק בן עשרים וחמש. אבל לאחרונה הבחנתי במקלחת שנושרות לי יותר שערות מבדרך כלל והתחלתי ממש להיכנס לחרדה. כאמצעי מנע החלטתי שאני אאונן לפחות פעם ביום. שאלתי בתמימות את אחד מחברי הטובים שלומד רפואה שנה ג'. הוא אמר שאי אפשר לדעת בוודאות על סמך פרמטרים חיצוניים או משהו בסגנון, ורק בדיקת דם יכולה לאשש את זה בוודאות. הוא אמר שבגילאים כאלו אבל זו תופעה נדירה מאד. בכל זאת החלטתי שאני אמשיך לאונן פעם ביום רק כדי להיות בטוח. 

לאחר שביצעתי את כל המאמצים המתוארים לעיל, ציפיתי לראות שיפור במהלך תקופת זמן של חודש פחות או יותר כדי לתת לגוף להסתגל. לחרדתי חוסר היכולת שלי להתרכז החל דולף מהשדה האקדמי גם לחיים האישיים. התחלתי לשכוח יותר ויותר דברים. הייתי צריך לרשום כל דבר קטן שיעלה אמרה לי כדי שלא אשכח. התחלתי לנדוד גם ביציאות חברים ובמשחקים של בארסה. לא רק שהמצב לא השתפר, להפך הוא רק הלך והחמיר. בתקופת המבחנים של סמסטר א' החלטתי שאני עושה הכול כדי לצלוח את התקופה המפרכת. ניתקתי את עצמי לחלוטין מן העולם החיצון, בניתי לעצמי לו"ז מדוקדק לרמת הדקה בכל יום. נעלתי את הפלאפון בארון במטבח. שתיתי שלוש כוסות קפה ביום עם כמות קפאין מדודה בשעות קבועות כדי למקסם את ההשפעה, ועדיין לא הצלחתי להתרכז. ביטלתי את המנוי לנטפליקס ואפילו התנזרתי מעישון פייסלים ושתיית אלכוהול (אפילו בירה!). הכנות מחד וביצועים לחוד. לא הצלחתי להתרכז יותר מעשר דקות רצוף בשום דבר שניסיתי לעשות. יעלה הציעה לי להירשם לשירות הפסיכולוגי ולבקש עזרה. אמרתי לה שאין טעם כי עד שסוף סוף יגיע תורי לראות פסיכולוג לאור העומס שיש להם, זה כבר יעבור. אבל בתוך תוכי חששתי שזה לא יעבור. חרשתי את האינטרנט ולא מצאתי שום הסבר חדש שמסבר את הדעת בנוגע לבעיה שלי להתרכז. 

לאחר שצלחתי בשן ועין את תקופת המבחנים האיומה, החל הסמסטר השני שהיה קשה אפילו יותר מבחינת החומר. חבר מהחוג שאל אותי למה אני לא לוקח ריטלין. אמרתי לו שמעולם לא היו לי בעיות של קשב וריכוז לפני כן. החבר המליץ לי על רופא שהמומחיות שלו זה "לעזור לסטודנטים". כששאלתי אותו מה הכוונה במירכאות הוא התעצבן עלי ושאל אם אני רוצה את המספר או שאני אסתום את הפה ואתן לו להתרכז בהרצאה. 

החלטתי ללכת למרפאה של דוקטור גרוספלד שעליו המליץ לי החבר. קבעתי תור דרך האפליקציה של קופת החולים (זה היה לפני ששללו לו את הרישיון). הדוקטור הקשיב בקשב רב לסיפור שלי והמליץ לי ללכת לפסיכולוג. כשהסברתי לו למה אני מנוע מללכת לייעוץ פסיכולוגי, הוא שתק ושיחק בזקנו האפור במשך דקה ארוכה. לבסוף הוא החליט לרשום לי מרשם לתרופה חדשה של 'טבע' שממש עכשיו נמצאת בשלבי אישור סופיים בFDA האמריקאי וחסרים לדבריו רק עוד כמה שלבים בירוקרטיים דביליים כדי שיהיה אפשר להתחיל למכור אותה בבתי מרקחת. לפני שהוא חתם על המרשם הוא אמר לי שהשירות הזה לא מכוסה בביטוח של קופת החולים ואצטרך לשלם לו 150 ₪ במקום. הוא לא הסכים לקבל העברה ב'ביט' ולא היה עלי מזומן, אז יצאתי שנייה לכספומט וחזרתי אליו עם הכסף עצבני. הדוקטור הפנה אותי לבית מרקחת בשכונת 'מקור ברוך' של הדוסים ואמר לי שרק שם אפשר להשיג את התרופה בינתיים במידה ואני לא מעוניין לחכות עוד חודשיים עד להשקה שלה. הוא השביע אותי שאני אעיין בעלון לצרכן לפני השימוש. 

כבר למחרת הלכתי לבית המרקחת ורכשתי את התרופה המדוברת. על האריזה הלבנה היה רשום באותיות אדומות 'פוקוסון'. הרוקח אמר לי שלוקח לה בערך חצי שעה עד שהיא מתחילה להשפיע ולעולם לא לקחת אותה על בטן ריקה והוסיף שאסור לקחת יותר משלוש גלולות ביום. גם הוא השביע אותי שאקרא את העלון לצרכן. כיוון שבאותו יום לא היו לי הרצאות חזרתי ישר לבית. אכלתי כריך שקניתי בדרך ופתחתי את האריזה. קראתי את העלון לצרכן כפי שהתחייבתי. בין תופעות הלוואי הבולטות שצוינו שם נמנו: יובש בעיניים, גירוד בעור, אדמומיות, סחרחורת קלה, התנפחות בלוטות הלימפה, תחושת צמא ומחנק, מתן שתן מוגבר, שלשולים, כאבי ראש קלים, נשירת שיער מהכתפיים, נדודי שינה, תחושת נרדפות וחרדות, יבלות בעור וערנות מינית מוגברת במהלך כל שעות היום. כיוון שאף אחד מהתסמינים לא זר לי בתור סטודנט לקחתי את הכמוסה הראשונה והמתנתי. ראיתי בינתיים את הפרק החדש של 'משפחת שווץ' שיצא לפני שבוע ושכחתי לראות. הכנתי לעצמי כוס קפה, והנחתי אותה ליד השולחן במטבח עליו כבר היה פתוח המחשב הנייד עם המטלה. הלכתי להשתין. בעודי מנער, הפניתי את המבט למראה שמעל הכיור. בבת אחת הרגשתי תחושה מוזרה של לחץ ברקות. האישונים שלי התחדדו והצטמצמו לקוטר של עט פיילוט 0.4 והפה שלי התייבש. סגרתי את הרוכסן ויצאתי ללא שהיות מהשירותים וניגשתי למחשב. באותו הרגע הרגשתי ששום דבר אחר לא מעניין אותי מלבד המטלות שלי. מעבר לכך, לא הייתי מסוגל לחשוב על משהו שהוא לא המטלה. התחלתי לעבוד וגיליתי שהתרגילים הרבה יותר פשוטים פתאום. זה לא שהתרופה עשתה אותי חכם יותר חלילה. פשוט כשאני מרוכז, אני מבין פתאום מה דורשים ממני ומסתבר שאני יודע את החומר. לאחר מכן המשכתי למטלות הנוספות שלי. כתבתי עבודה של עשרה עמודים ושלוש דו"חות המעבדה מבלי להפסיק לשנייה. הטלפון שלי צלצל מהמטבח ולא חשבתי אפילו לקום אליו. מיותר לציין שגם בכוס הקפה לא נגעתי. לאחר ארבע שעות של עבודה רצופה וממוקדת סיימתי את כל המטלות שנותרו לי עד סוף השבוע. הרגשתי שהשפעת ה'פוקוסון' מתחילה להתפוגג. הלכתי למטבח וראיתי שלוש שיחות שלא נענו מיעלה. התקשרתי חזרה. והיא כעסה עלי ממש שלא חזרתי אליה. הסברתי לה שעבדתי ולא שמתי לב שהיא התקשרה. לבסוף היא נרגעה כיוון שהיא לא רצתה ממני משהו באמת, אלא סתם לשמוע מה שלומי. 

וכך התחלתי ליטול את התרופה באופן קבוע לפני כל הרצאה, תרגול או עבודה שלי על המטלות השונות. דוקטור גרוספלד חידש לי את המרשם תמורת תשלום סמלי בכל פעם עד שהוא נעצר. למזלי התרופה כבר יצאה לתפוצה רחבה כשהוא נתפס, ורופא המשפחה שלי הסכים להמשיך לתת לי את המרשם לאחר שהתחננתי בפניו. 

הציונים שלי השתפרו משמעותית, התחלתי לנצל את הזמן שלי ביעילות ולא פספסתי מועד הגשה אחד אפילו של עבודה. אם אני אמשיך ככה אני עתיד להיכנס לרשימת מצטייני הדיקן. התחלתי גם להתאמן באופן קבוע במכון הכושר כיוון שיש לי יותר זמן פנוי ואני מרגיש מין צורך לא מוסבר כזה להוציא אנרגיה כשאין לי עבודות. 

נשמע אידאלי. מה התלונה שלי אתם שואלים?

בניגוד למה שרשום באזהרות שימוש בעלון לצרכן, התרופה לא מגבירה חשק מיני, להפך היא גורמת לו לדעוך כמו סטודנט למדעי המחשב בקורס פילוסופיה מגדרית. לא עומד לי כבר כמעט חודש. הנחתי שאולי זה זמני עד שהגוף מסתגל, אבל לא כך הדבר. עד כה הייתי כל כך מרוכז בלימודים שלא היה לי פנאי להתעסק במכתב התלונה. יעלה עצבנית עליי רצח ואיימה עלי שאם אני לא אפסיק את השימוש בתרופה היא תעזוב אותי. אמרתי לה שאני לא יכול להפסיק עכשיו שנייה לפני תקופת המבחנים של סמסטר ב'. כל ההבטחות שלי שברגע שיוצאים לחופשת הקיץ אני מפסיק לא עוזרות והיא לא מוכנה לחכות עד אז.

אז לסיכום אנשי 'טבע' היקרים, ה-"פוקוסון" שלכם הוא מוצר מדהים והמהפכני שאני בטוח שעוזר לאנשים רבים, אבל ההשלכות הנלוות של השימוש בו הופכות אותו לחרב פיפיות. אני כרגע במצב בלתי מתקבל על הדעת בו אני נאלץ להכריע בין העתיד האקדמי שלי לזוגיות של שנתיים עם בחורה שאני אוהב. אודה לכם שתבדקו את הנושא תופעות הלוואי של האימפוטנציה לעומק ובהקדם האפשרי ותעשו את השינויים הנדרשים במוצר (ורצוי לפני תחילת שנת הלימודים הבאה). ביררתי עם חבר שלומד משפטים, הוא אמר לי שכיוון שפגיעה בחשק המיני ואין-אונות לא מצוינים כתופעת לוואי אפשרית, החברה חשופה לתביעות. אני מקווה שלא נצטרך להגיע למצב הזה.

בברכה,

דניאל שחם. 

בואנה כוס אמק, התכוונתי לכתוב רק כמה שורות על התרופה לא סיפור שלם. אתם מבינים כמה התרופה הזו יעילה?!

Photo by Paweł Czerwiński on Unsplash



שבעה פירגונים מעדי פלד-שריג, מורז ברנדיס וחמישה מפרגנים אנונימיים
הדף נקרא 23 פעם
הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש
רוצה להגיב? התחבר