החשיך

מִן ההָר בּוֹ פָּעֲם פַּעַם יוֹפי שׁמֵימִי
נוֹתְרוּ רָק תִלִּים שֶל כִּיעוּר
האגם הצלוּל, על מימיו
הַתְכוּלִים, זוֹהָם.
כּעֵת הוּא עֳכוּר.

צִיוּץ הַצִיפוֹר שְנִשְמָע בַּגִינָה,
הֲפָך להִדהוּד שֶל נְהִי וקִינָה.
החַמָה שְהֱאִירָה מִמַעָל
הִתְעֲטְפָה וכוּסְתָה עֲננָה.

נִצְנוּץ הָטְלָלִים לִפנוֹת בוֹקֶר?
יָבָש.
תחתָיו נִתגָלו עֲצָמוֹת.
בְּלַהַט הַחֶרֶב הִתהַפְּכוּ הַיוֹצְרוֹת.

בָּרחוֹב הִמתִינוּ לִי פַּעַם
חֲבֵרִים,
וּבָבַּית חֲתוּל.
הֱחַיִים שִׂגשְׂגוּ, אָף הָיַה לָהֵם טַעַם,
שְנִמְחָה בּאִבְחָה שֶׁל מָבּוּל.