עֵדוּת

ליאור רשף
רביעי 18 למרץ · דקת קריאה

וּבְכֵן, כָּל שֶׁנּוֹתָר הוּא הַצַּעַר
וְעֵדוּת הַמְּבַקֶּשֶׁת לַחֲדֹל, אַךְ אֵינָהּ,
כָּמַּה חֲסִימוֹת מִבַּחוּץ
לִכְאוֹרָה מִגָּבֹהַּ הֵן, בִּלְתִּי נִרְאוֹת,
הֵעָדֵר מֻחָשִׁי,
רַע וָמַר מִכְּדֵי קֶבֶר,
שֶׁל רֹעַ נֹטֵף, מְכֹעָר
בְּעָצְמָה מְיֻתֶּרֶת; תַּחְתָּיו - הֶעָפָר
מֻנְשָׁם מִמֶּרְחָק
וּמְטֻפְטָף לְלֹא הֶרֶף (אוֹ טַעַם)
סוֹפֵחַ הַכֹּל בִּשְׁתִיקָה

לֹא יֻכָל לַחֲדֹל אוֹ לִהְיוֹת,
מְבַקֵּשׁ לוֹ אַךְ שֶׁקֶט -
לֹא לִרְאוֹת לֹא לְהֵרָאוֹת.

הַמֶּת שׁוּב קוֹרֵא שֶׁיֻּחְזַר
עֲפַר לַעֲפָרוֹ
נְשָׁמָה לְשָׁמֶיהָ.
שָׁב לוֹחֵם מִשְּׂדֵה-קְרָב, תַּשׁ כּוֹחוֹ.



נכתב על ידי
ליאור רשף
כותבת, מגיהה ועורכת לשון.
ארבעה פירגונים מס-ז, איילת, תומר וינברג
הדף נקרא 16 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש