אמא של דנה.

אורו מאצ'ה
דקת קריאה | רביעי 25 למרץ

הילד שלי מחזיק לי ביד בכניסה לבית הספר,אני מחייך אליו ומתכופף לתת לו חיבוק וכשאנחנו מתחבקים אני רואה מאחוריו את נטליה אמא של דנה.
הרגליים שלה מחוברות לכפות רגליים סגורות בנעלי עקב.היא מעבירה אצבע על הלחי של הילדה שלה,נושקת לה והילדה רצה אל השער.
הילד שלי לא עוזב אותי,אני מסתכל על המזוודה הקטנה שעומדת ליד נטליה,נדמה שהיא נעה בחוסר נוחות בנעליים האלה,אולי היא סתם חסרת סבלנות,כמו אז בטיול השנתי,באוהל של ההורים.
כשהילד שלי צעק שהוא רוצה את אבא ונטליה מחזיקה אותי -"תגיד שהיית ישן",אבל קמתי,ניגשתי אל הילד.הוא סיפר שחלם שהבית שלנו נעלם,שחזר מבית הספר ולא היה שם כלום רק חצר ואחותו.
אני מלטף לו את הראש -"זה רק חלום,אנחנו בטיול וכיף לנו"
-"למה לא תישאר,תישן איתי?" 
אני כל כך רוצה לצאת מהאוהל הצפוף שלהם,אני מרגיש כאילו האוויר מוצף בריח של נטליה, אני אומר לו -"כן,אבל אין מקום,אני גדול,אתם קטנים",הוא מתאפס מהר,הוא לא מפציר בי.לא כמו בדכ.
נטליה מסובבת את המזוודה שלה,אני מסתכל על הגב של הילד שלי מתרחק עד שהוא מגיע לשער והוא מנפנף לי אבל אני לא רואה,אני  כבר מסתובב והולך אחרי המזוודה של נטליה  כשאמא של שרית עוברת מולי עם שקית הסנדוויץ לילדה שלה ואומרת  לי
"תסתובב אליו, הילד שלך מנפנף לך".




היה הראשון לפרגן
הדף נקרא שמונה פעמים
הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש
רוצה להגיב? התחבר