מסע בימי קורונה

אנונימית
שבת 4 לאפריל · דקת קריאה

יצאתי למסע והשארתי הכל מאחור

ויתרתי עלייך, ויתרתי עליי

הפסקתי הכל, מסרתי דבריי

עזבתי את העיר מאחוריי

הלכתי לחפש אחריי. 

חציתי ימים, חציתי יבשות

עליתי הרים, ירדתי גאיות

הלכתי שבילים, עברתי נהרות

ועדיין חיפשתי, 

את עצמי.

ניסיתי לשחרר את הגוף ואת הנפש

לספוג חוויות, אנשים ומקומות

לשים בצד רגשות שבורים והבטחות

לנשום עולם חדש ולבנות חלומות

שמעתי, טעמתי, ראיתי ועשיתי

ועדיין לא מצאתי, 

אותי. 

פגשתי כל כך הרבה אנשים מחפשים

אפילו הם בעצמם לא יודעים

מה, למה ומדוע

וכולנו ממשיכים בשלנו

מחפשים תשובות לשאלות שלא שאלנו

ואני בדרכי, אבודה ומבולבלת

לא יודעת היכן אני ולאן אני הולכת

מתקשה לראות את הדרך

מתקשה להחליט מה הלאה

וכמו תמיד בורחת ומטילה מטבע

אבל אפילו הוא לא תמיד יודע

מה צופן לו העתיד ולאן אגיע.

הימים מתהפכים והמציאות מבלבלת

הכל מסביב מרגיש כמו בסרט

יש וירוס הם אומרים ואני מתעלמת

כולם צועקים שנחזור

אני לא רוצה לעצור!

מלחיצים את כולנו, שיטת ההפחדות

העולם משתגע והשמועות רצות

ואני נאלצת לקחת החלטות שגויות

מנסה לאחוז בכוח במה שנשאר

אבל השעות עוברות ומבינה שהכל נגמר

והנה הכל נקטע

חזרתי לנקודת ההתחלה

עם גוף חולה ונפש שבורה

חסרת כל, לבד, בדד

הכל מרגיש זר ומנוכר

ללא עתיד, ללא עבר

אבודה ללא תקווה

בתוך הריק כלואה

חזרתי ממסע לשום מקום

ומצאתי עצמי 

בתהום.



נכתב על ידי
אנונימית
הדף נקרא 17 פעם
רוצה להגיב? התחבר


טובעת באהבתך, אנונימית דקת קריאה 5 לפברואר
5 קומות, אנונימית דקת קריאה 5 לפברואר
הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש