מִלָּה בְּמִלָּה

עוז פרנקל
שישי 17 לאפריל · דקת קריאה
צילום: Warner Bros

יָשַׁבְתִּי אֶתְמוֹל עַל סַפָּה כְּתֻמָּה
עִם כּוֹס עֲנָקִית שֶׁל קָפֶה
וְהַכָּל נִרְאֶה לִי מֻכָּר מִשּׁוּם מָה
הַזְּמַן גַּם הִרְגִּישׁ לִי קוֹפֵא

וְלֹא יִחַסְתִּי לַזֶּה שׁוּם דָּבָר חָשׁוּב
אַךְ לִפְנֵי שֶׁלָּגַמְתִּי מֵהַכּוֹס
שָׁמַעְתִּי "אֲנִי רַק רוֹצֶה לִהְיוֹת נָשׂוּי שׁוּב"
וּלְפֶתַע זִהִיתִי אֶת רוֹס

וְרֵיְצֶ'ל פִּתְאוֹם נִכְנְסָה לָהּ בַּדֶּלֶת
עִם שִׂמְלָה לְבָנָה שֶׁל כַּלָּה
הִיא נִרְאֲתָה אֲבוּדָה וְדֵי מְבֻלְבֶּלֶת
וְצֶ'נְדְּלֵר בִּקֵּשׁ מִשְׁאָלָה

"וַאֲנִי רַק רוֹצֶה מִלְיוֹן דּוֹלָר" הוּא אָמַר
בְּסַרְקַזְם מֻשְׁלָם וְטִפּוּסִי
וּצְחוֹק שֶׁל קָהָל הִתְחִיל וְנִגְמַר
בְּדִיּוּק כְּשֶׁהַבְּדִיחָה הָיְתָה בְּשִׂיא

הִבַּטְתִּי אֵיךְ מוֹנִיקָה קָמָה לְחַבֵּק
וּלְהַצִּיג אֶת חֲבֶרְתָּהּ הַטְּרִיָּה
וְכֻלָּם חִיְּכוּ אֵלֶיהָ בַּסֶנְטְרַל פֶּרְק
רַק רוֹס פָּתַח עָלֶיהָ מִטְרִיָּה

וְיָשַׁבְתִּי לְיָדָם מַקְשִׁיב לָעֲלִילָה
נִזְהַר לֹא לַהֲרֹס אֶת הַתַּסְרִיט
כִּי זָכַרְתִּי הַכָּל, מִלָּה בְּמִלָּה
לֹא רָצִיתִי לִיצֹר שָׂם תַּקְרִית

כִּי יָכֹלְתִּי לְגַלּוֹת לָהֶם מָה יִהְיֶה בַּסּוֹף
שֶׁרֵיְצֵ'ל לֹא תָּטוּס לְפָרִיז
שֶׁרוֹס יְגַדֵּל בַּדִּירָה שֶׁלּוֹ קוֹף
שֶׁלְּגֵ'נִיס יֵשׁ קוֹל נוֹרָא מַרְגִּיז

שֶׁגּ'וֹאִי יַצְלִיחַ בְּאוֹפֶּרַת סַבּוֹן
שְׁפִיבִּי תֵּלֵד שְׁלִישִׁיָּה
שׁ "וִי וֶור אוֹן אֶה בְּרֵיּק" לֹא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן
אֲפִלּוּ אִם רַבְתֶּם לְשְׁנִיָּה

שְׁצֶ'נְדְּלֵר לֹא עוֹבֵד כְּטְרַנְסְפּוֹנְסְטֶר
וְמַסְטִיק הוּא לֹא מַמָּשׁ שְׁלֵמוּת
וּפִיבוֹט הִיא מִלָּה שֶׁרָצוּי לְוַתֵּר
כְּשֶׁרוֹצִים לְסוֹבֵב סַפָּה בַּעֲדִינוּת

שֶׁגּ'וֹאִי מוּכָן לְהַשְׁתִּין עַל כֻּלָּם
כִּי הוּא כַּזֶּה חָבֵר טוֹב וְנֶאֱמָן
וְצֶ'נְדְּלֵר יִסְתַּבֵּךְ עִם הַשְּׁטֻיּוֹת שֶׁלּוֹ עַד טוֹלְסָה
בְּעֶצֶם אֲפִלּוּ עַד תֵּימָן

שֶׁרוֹס הוּא הַלּוֹבְּסְטֵר שֶׁל רֵיְצֶ'ל
וְהֵם לֹא יוֹדְעִים שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהֵם לֹא יוֹדְעִים
וְאִם מִישֶׁהוּ יִקַּח לְג'וֹאִי תַּחְתּוֹנִים
הוּא יִלְבַּשׁ לוֹ אֶת כָּל הַבְּגָדִים

שֶׁמֶּלִיסָה וְגוֹנְטֶר חוֹלִים לְְרֵיְצֶ'ל עַל הַתָּחַת
שֶׁפַּאוֹלוֹ הוּא דּוּשׁ אִיטַלְקִי
שְׁבּוֹנִי תַּעֲשֶׂה לְעָצְמָה קָרַחַת
כֵּן, אֲנִי עַד כְּדֵי כָּךְ בָּקִיא

אֲבָל לֹא גִּלִּיתִי שׁוּם דָּבָר
סְתָם הֵרַצְתִּי בָּרֹאשׁ מַחֲשָׁבוֹת
עַל כָּל הַסְּצֵנוֹת שֶׁקָּרוּ בֶּעָבָר
וְכָל הַדְּמֻיּוֹת הָאֲהוּבוֹת

וְכִמְעַט שֶׁהִצְלַחְתִּי לְהִתְאַפֵּק
אָז סִפַּרְתִּי פְּרָט קָטָן בִּשְׁבִיל הָאֶקְשֵׁן
וְפִיבִּי הִבִּיטָה וְאָמְרָה לְלֹא סָפֵק
דָּאט אִיז בְּרֶנְד נְיוּ אִינְפוֹרְמֵיְשֶׁן



נכתב על ידי
עוז פרנקל
Poetry would be so much harder if violets were orange
רוצה להגיב? התחבר

וואי וואי, געגועיי לשנות התשעים ⁦❤️⁩
דור כלב כתב לפני 5 חודשים


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש