קריסה

איילת
רביעי 22 לאפריל · דקת קריאה

כמה פעמים כאב לך והתעלמת?

יש עוד עבודה, עוד מטופלים.

כמה פעמים הזדקק גופך למנוחה

ועייפות נוראית השתלטה?

ואת חשבת לעצמך - זו רק תשישות,

תשישות של תורנות.

וזה בכלל אם עצרת רגע וחשבת.

כמה פעמים שכנעת את עצמך

שזה זמני, רק כמה שנים.

בדיוק השנים שמקימים משפחה, 

בדיוק השנים שההורים עוד בסביבה.

ואת נשארת

עוד שבת לבד, כיבית שריפות ונלחמת.

עד שהופיע הכאב הזה, שלא ויתר.

שלא עבר גם כשלרגע נחת.

ובוקר אחד התעוררת והבנת, 

שזה כבר לא צחוק.

לא איזה ענין פעוט.

וזהו, התאשפזת.

עכשיו את מקווה לטוב

במערכת הקורסת

כבר לא אחת שמסתערת ונלחמת,

אלא מישהי שנתנה הכל

וכמעט שלא נשאר לה מכוחה.

ומהיכרות כל כך טובה עם הזירה - 

גם לא נותרה אמונתה.

 

מוקדש לך, לביאה,

באהבה

Photo by Jametlene Reskp on Unsplash


נכתב על ידי
איילת
אישה, אמא, מנסה להיות בת אדם. כמו כולם
רוצה להגיב? התחבר

יצא לי פולני קצת
איילת כתבה לפני 3 חודשים


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש