פגישה מן העבר

סתם אחד
שבת 25 לאפריל · דקת קריאה

"אנו מנמיכים לקראת נחיתה, אנא שבו במקומותיכם וחגרו חגורות." קולו של הטייס נשמע ברחבי המטוס.
סוף סוף! רמי חשב, בקושי מצליח להכיל את התרגשותו, עוד מעט הוא יפגוש אותה שוב.
רק לפני ארבעה ימים הוא ליווה אותה לרציף ונופף לה לשלום בעוד רכב הזמן שלה נעלם משדה הראיה שלו. היא חזרה לעבר על מנת לנתק חוליה מאוד ספציפית בשרשרת ארועים שעתידה היתה להוביל לקץ האנושות. האתגר העיקרי ב"ניתוב זמן" הוא שאי אפשר לחזור לעתיד. ברגע שסוכן מסיים את המשימה עליו להישאר בעבר ולחיות את חייו תוך כדי שהוא מקפיד שלנוכחותו לא תהיה שום השפעה על האנושות. המשמעות היא חיים בבידוד באיזו בקתה כשמותרת רק אינטראקציה מינימלית עם הסביבה. מעולם לא נשלח אדם זמן רב כלכך אחורה בתולדות היחידה ומכל הסוכנים ליאת נבחרה. היא היתה הסוכנת המוכשרת ביותר והיחידה שניתן היה לסמוך עליה להתמודד עם הקשיים הצפויים במשימה, אבל עשרים שנה? הוא חשש שאפילו לליאת יהיה קשה לשמור על שפיות במשך זמן ארוך כלכך. הוא נזכר איך לפני יומיים היא התקשרה אליו, בדיוק כמו שהם תכננו, כדי לקבוע את נקודת המפגש לאיסוף שלה חזרה. הקול שלה נשמע עייף, בוגר, אבל זאת היתה אותה ליאת, לא היה ספק בכך. פאקינג עשרים שנה עברו עליה. פתאום הכו בו המחשבות, מה עבר עליה כל השנים האלה? האם היא תרצה להמשיך איתו מאיפה שהם הפסיקו? הרי הוא ילד לידה עכשיו. היא עברה חיים שלמים בלעדיו. נכון שהם נשבעו שהם לא יתנו לזמן לנצח את האהבה אבל עשרים שנה!?!?
הוא יצא מהמטוס באיטיות והתקדם במעלה השרוול. אין מה לעשות הוא חשב, הם ידעו שהם לוקחים סיכון כשהיא הסכימה למשימה. עוד מספר דקות הם יפגשו. כל מה שנותר לו בנתיים זה לקוות, והוא קיווה..
 



נכתב על ידי
סתם אחד
אשמח לפידבקים גם אם הם שליליים :)
היה הראשון לפרגן
הדף נקרא שש פעמים
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש