שלוש פאות חלקות

גיא פינקלשטיין
שלישי 28 לאפריל · 4 דקות קריאה
by Guy Finkelstein

חלמתי, אולי אפילו בהקיץ, על חברה לייצור פאזלים שמייצרת גם את הקופסאות בצורת חלק של פאזל. גם אז, כשהרעיון עלה על דעתי לראשונה, וגם עכשיו, במבט מחודש, הוא נראה לי הגיוני כמעט עד כדי הכרח: לכל הקופסאות של פאזל מספר אחת (למשל פסל החירות) תהיה צורה של חלק מסוים של פאזל, ולכל הקופסאות של פאזל מספר שתיים (נניח יוסמיטי פארק) תהיה צורה של חלק אחר, שאחד הזיזים שלו מתחבר לאחד הצדדים של הקופסא של פאזל מספר אחת, וכן הלאה, ובחנות ירכיבו את כל הקופסאות הללו לכדי פאזל אחד ענק, ״מטא-פאזל״. אפשר יהיה להתקין אותו על שולחן באמצע החנות או בסוג של תלייה על קיר, ובכל פעם שמישהו יקנה ״חלק״, כלומר פאזל מהיצע החברה, המוכרים יחליפו את הקופסא שנרכשה באחרת מאותו סוג.

על פניו, התמונה המצטיירת אינה מצטיינת בפן האסתטי, כי אם יורכב מטא-פאזל מכל הקופסאות הללו – על אחת הקילימנג׳רו, על אחרת תוכי ועל השלישית שיירת גמלים בסהרה - יתקבל מעין מישמש ויזואלי שיאבד בדרך את הקסם החזותי של הרעיון. אבל לא, הרעיון אינו עוצר כאן, כי כל פאזל כזה יהיה בצבע אחיד – פאזל שכולו גוון הומוגני של צהוב, פאזל אחר שכולו גוון אחיד של סגול וכן הלאה. פאזלים למזוכיסטים, אולי. ״מאזו-פאזו״ יהיה שם מעולה וקליט לחברה הזו. וזה יעבוד. יש לכך קהל. למעשה, ככל שאני חיה בעולם אני מגלה שאחוז המזוכיסטים באוכלוסייה הוא מפלצתי ממש. אף אחד מהם לא נולד כזה, ומרביתם בכלל אינם יודעים שהם כאלה, אבל למישהו כמוני, שכבר התפקס על זווית הראייה הנכונה על העולם (ומרבית האנשים לא יתפקסו עליה בכל ימי חייהם) - זה נתון כה בולט שאפשר אולי לקרוא לו אקסיומה-דה-פקטו.

אבל אם מבקשים להימנע מתכסיס שיווקי זול של פניה אל המאזוכיזם הסמוי הטבוע בבני האדם, כמו שימוש בסקס כדי למכור מוצר, אבל עדיין רוצים להתרחק מתמונות חרושות לעייפה, כדוגמת קו הרקיע של ניו יורק או הר ראשמור (שלעתים נדמה שחצבו אותו רק לטובת פרנסתן של חברות פאזלים), אפשר למשל ללכת על קו הרקיע של ניו יורק כפי שהוא משתקף בתוך עין יפה, או הגראנד קניון כפי שהוא משתקף בקימורה של כפית, או מפלי הניאגרה כפי שהם משתקפים ממסך טלפון סלולרי. כי הרי ממילא כל התצלומים שמופיעים על כל הפאזלים הם השתקפויות של משהובעדשת מצלמה. אז מדוע לא לשנות לפעמים את האובייקט המשקף, כדי שיהיה יותר מעניין? תמיד משנים רק את האובייקט שמשתקף, ולכן יוצא שכל הזמן צצים בחנויות אותם הפאזלים. כל הזמן אותן התמונות. מדוע שנשקיע כל כך הרבה אנרגיה בהרכבת תמונה שתמיד משקפת לנו את הדברים באותו אופן? אז הנה, רעיון: מה שיהיה בתוך הקופסאות הוא פאזלים של נופים אורבניים וטבעיים כפי שהם משתקפים בכל מיני דברים. נכון, המצלמה תצטרך לצלם גם את ההשתקפות במשהו אחר, ולכן אי אפשר לברוח ממנה לעולם, אבל הלוא באותה מידה הכל משתקף בעיניים שלנו, תמיד. ממה שאי אפשר לברוח, אי אפשר. אבל בתוך הדבר שאי אפשר לברוח ממנו – עדיין ניתן לשחק, להמציא. ״לברוח קצת״.

אבל פה יש בעיה, לכאורה: אם הולכים על רעיון ההשתקפויות, מאבדים את הרזון ד׳אטר של שם החברה, ״מאזו-פאזו״, וגרוע מכך – מאבדים את התצוגה האסתטית בחנות, זו עם הצבעים האחידים שמתחברים זה לזה. אבל לא, כי הרעיון הבא הוא שתמונת העטיפה אכן תהיה חלקה, אבל הפאזל עצמו לא יהיה חלק כלל וכלל. במילים אחרות, הפאזל עצמו יציג תמונה כלשהי, נניח קו הרקיע של ניו יורק כפי שהוא משתקף בעין יפה של אישה, אבל לקונה לא יהיה שום רמז מהי התמונה שעליו להרכיב. האם יש אקט מאזוכיסטי מלרכוש מוצר שכזה?! ״מאזו-פאזו״ עומד.

עד לנקודה זו, מבחינה טכנית הדברים די פשוטים: מדובר בסך הכל בגלופות של קופסאות בצורת חלק של פאזל, שאותן מהנדסים עם המפעל בסין, ולמרות שהדבר דורש השקעה ראשונית מסוימת, מרגע שקיימת הגלופה – הכל פשוט בדיוק כמו לייצר קופסאות מרובעות או עגולות. בטווח הארוך אין הבדל.

אלא שבשלב הבא הרעיון הוא לעלות עוד רמה, ולפתוח רשת חנויות דגל של החברה, כך שכל סניף יהיה בנוי בצורת חלק של פאזל, שתיאורטית מתחבר לחלקים האחרים, כלומר לסניפים האחרים, ממש כמו הקופסאות. במבט מלוויין יהיה ניתן לאשש את הדבר בבירור. ״מטא-מטא-פאזל״. אבל זו כבר סתם מחשבה, זה לא מסחרי אפילו כגימיק. אבל הקופסאות כן. הקופסאות הן מחשבה ישימה ומעניינת.

ועדיין - סתם מחשבה, לא יותר. למעשה, אין הרבה דברים שמושכים אותי פחות מחברה לייצור פאזלים. כלכלית זה מהלך סמי-התאבדותי, ואפילו במצב בו היה נעדר ממני כל שיקול כספי - אין דברים רבים שמושכים אותי פחות. אולי להיאנס ולהירצח. אלה שני דברים שבהחלט מושכים אותי פחות מחברה לייצור פאזלים. וגם לאנוס ולרצוח, למרות אני מודה שככל הנראה עדיף לאנוס ולרצוח מאשר להיאנס ולהירצח. אבל זה כבר באמת ללכת רחוק מאוד מחברה לייצור פאזלים. אלא אם כן מישהו נאנס ונרצח במשרדים שלה, אבל זה לא המקרה כי החברה לא קמה ולא תקום, ולא יקרה בה דבר, לא פעולות בנאליות כמו לצאת להפסקת צהריים ולא אסונות כמו להיאנס ולהירצח באחד מתאי השירותים שלה. למרות ש״מאזו-פאזו״ זה באמת שם מדליק. לפעמים יש חברות ומסעדות עם שם כל כך מוצלח שאני באמת תוהה אם השם לא קדם למקום ונפתח בהשראתו - ״אם כבר יש לנו שם כזה, חייבים לפתוח מקום״. לא, אני לא באמת מתעניינת בחברת פאזלים, אבל בעקבות אותו חלום בהקיץ שהתניע את ההרהורים הללו, אין מנוס מהמחשבה שכל בן אדם הוא חתיכה של פאזל, ולכן גם אני חלק כזה של פאזל, שאפילו אם יש לו שלוש פאות חלקות בלי זיז, יש לו בטוח פאה אחת עם. גם אני הייתי רוצה להתחבר למשהו, וגם אם אין באמת איזה ״שלם״ – לפחות להרגיש כאילו יש.

---------

(ראה אור ב״סלט״, גיליון 1)



נכתב על ידי
גיא פינקלשטיין
זהו פּוֹרְטְפוֹלְיוֹיִ
רוצה להגיב? התחבר

תודה רבה לכם! כיף גדול
גיא פינקלשטיין כתבה לפני 3 חודשים

מעולה!
דור כלב כתב לפני 3 חודשים

חתיכת פאזל של מחשבות. עם פאות ובלי פאות, מחשבות שעומדות פינה וכאלו שמתחברות לאחרות. מעניין!
מור משרקי כתבה לפני 3 חודשים


ללא מילים, גיא פינקלשטיין דקת קריאה 28 ליוני
בלון, גיא פינקלשטיין דקת קריאה 28 ליוני
הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש