מזבלה בין-גלקטית

נאקסון
רביעי 29 לאפריל · 7 דקות קריאה

אלני גריסמו ניצלה את חמש דקות ההפסקה שלה בעבודה כדי לקרוא את כתב העת הבין-גלקטי "בריאות בעידן פוסט-אנושי". לבה התכווץ כשראתה את הפרסומת שחזרה על עצמה בכל מהדורה -

"האם אי פעם תהיתם איך נראתה אוניברסיטה בכדור הארץ לפי אלפי שנים? גם אתם הייתם רוצים להתנסות בחוויית לימודים יוצאת דופן באחת מהאוניברסיטאות הידועות לשמצה בכדור הארץ? 

אם כן, יש לנו את הפתרון בשבילכם!

בואו אל אוניברסיטת אוקספורד בכוכב הלכת לונדון (מספר סידורי: D221).

מבטיחים חוויית לימודים מיטבית לתלמידים מחוננים! דומה ב-99.99% למקבילתה בכדור הארץ!"

כן, חווית לימודים מיטבית אם יש לך הורים טחונים, חשבה במירמור. הורים שעובדים במשטרה הבין-גלאקטית או שגרירים בכוכבי לכת אחרים, כמו הוריה של מריה פאפאמיכאיל מהכיתה שלה. אלני חשקה את שיניה כשחשבה על מזלה הטוב של מריה. יופי לה. היא בטוח תלמד באוקספורד, כנראה תעשה איזה תואר יוקרתי בהנדסת מכונות, ולבסוף תעבוד בחברת המעבורות "רדינג" היוקרתית בתור המהנדסת הראשית שלהם ו-

רעש טרטור של מכונה הדהד באוויר והוציא את אלני גריסמו מחלומותיה. אדי הצחנה החומציים חלחלו לאפה, כאילו כדי לוודא שתישאר מרוכזת בעבודה המסריחה, תרתי משמע. היא נאנחה כששמעה את מכונת הגריסה גונחת ומתנשפת מהקומה התחתונה, הבל פיו היה עננת זבל סמיכה. 

"הגורס, אלני." קול המוות של הבוס שלה חדר לאוזניה וכמו תמיד צימרר את נשמתה. "מובן שזו עוד תקלה. אנחנו המזבלה הבין-גלאקטית הגדולה ביקום, אבל זוכים לטכנולוגיה הגרועה ביותר! בבחירות הבאות אין סיכוי שאצביע לסאקיס רובאס. תמיד אמרתי שאומן פופ לא יכול להיות ראש ממשלה….. " והמשיך להתלונן על מצב העו"ם בקול של מי שחלומותיו מתו מזמן. אלני קמה ממקומה באנחה. היא ידעה שאם יש משהו שהבוס אהב יותר מפוליטיקה בין-גלאקטית, זה להתלונן עליה. וכל יום מחדש מצא שערורייה חדשה שהעולמות המאוחדים, הם העו"ם, או ראש הממשלה של הכוכב היו מעורבים בה. 

היא ירדה לקומה התחתונה דרך המדרגות הרגילות (היא הכריחה את עצמה שלא להשתמש במעלית יותר, מאז שקראה מאמר על החשיבות של הליכה תדירה ביום), וניגשה אל הגורס בפחד מסוים ממה שמצפה לה. אדי הריקבון והצחנה התגברו, אך אלני התרגלה אליהם מזמן. זה לא מה שחששה ממנו. הבעיה הייתה אחרת. היא זכרה את הפעם ההיא שבה הגיעה למזבלה מעבורת זבל מכוכב סיביר. לפני כחצי שנה, כאשר  מגפת השפעת תקפה את הכוכב המסכן, השרוי בקור נורא של חנקן. היא לא תשכח בחיים את גושי הטישו הענקיים והמנוזלים שתקעו את הגורס. היא נאלצה במו ידיה לרוקן אותו ללא כלום מלבד זוג כפפות מסכן, בעוד שאלכסנדר המנהל, צעק עליה מרחוק הוראות ומימרות יווניות שתמיד אהב לומר לה, כמו: "עבודת הנעורים גורמת למנוחה לעת זִקנה." או כשהיה במצב רוח רע במיוחד: "קוף נשאר קוף, גם אם הוא לבוש ארגמן." ואלני אף פעם לא הבינה אם הוא מנסה לרמוז לה משהו. 

אבל במזל רב, בדיוק כאשר הושיטה יד לעבר לוע הגורס, רעש מתכתי חתך את האוויר מאחוריה. אלכסנדר, מבלי להרים את ראשו מהטפסים שבהם כתב, קרא לעברה: "לכי לבדוק מי האורחים ולהסביר להם בפעם המיליון שאין כאן לא מכונת זמן ולא את אלכסנדר הגדול, אם הם מחפשים אוצרות!"

כשניגשה אל מעבורת החלל העצומה, שמנועיה רעדו כמו מטח מטאורים, היא שמה לב ללוחית הרישוי האדומה.  דלת המעבורת החליקה הצידה כמו וילון ואתה מגלשה רחבה אל עבר המנחת המעוגל. אחד אחרי השני, גלשו שבעה נפשות. אדם מבוגר עם זקן שחור וכובע מצחיק רחב, אישה עם בטן הריונית בחצאית צמודה ארוכה, שני נערים, נערה וילד וילדה. מסודרים לפי הגיל, הם עמדו בשורה מול אלני ובחנו בעיניים חמדניות את המזבלה. 

אלני נאנחה. "גבירותיי ורבותיי, הגעתם למזבלה הבין גלאקטית הראשונה מסוגה, שהוקמה ב-3002 לספירה הנוצרית הקדומה, וארבע מאות חמישים ואחת שנים אחרי ההגירה מארץ." היא פיהקה מרוב עייפות, ואז המשיכה. "אני מניחה שאתם משאית הזבל שאמורה להגיע מכוכב ירושלים, תרדו שלוש קומות דרך מעלית המעברות מימין, ותרוקנו את המשאית." 

אבל האיש המבוגר נפל על ברכיו והתחנן אליה שהם צריכים להאכיל חמישה ילדים ושהם רק רוצים למצוא ספה חדשה עבור סבתא שגרה בכוכב ריו דה ז'נרו העני. הוא נשא אל אלני עיניים מנצנצות וחיוך תמים ומתחנן שהקשה עליה מאוד.

אלכסנדר מלמעלה שמע את הרעשים והחליט שזה לא מוצא חן בעיניו שהעובדת היחידה שלו לוקחת הפסקה ארוכה משתי דקות וקרא בקול עצבני:

"מי זה שם? אלני, חזרי מיד לעבודה!" 

היא פתחה את פיה כדי לומר לו שהיא מיד חוזרת לעבודה, לפני שיטיח בה עוד פתגם הזוי, אבל אז האישה ההריונית זינקה עליה ולחצה את ידיה בתחינה. המטפחת שכיסתה את שיערה תאמה את אופנת הצבע המטאלי שהגיעה מלב הגלקסיה לחבל המערבי. "בבקשה, גברתי," התחננה. "חיפוש קצר וזהו."

אלני עיוותה את פניה בהיסוס. "הבוס שלי יכעס עליי…"

"אל דאגה," הגבר הזדקף בביטחון. "אנחנו לוקחים אחריות מלאה."

וכך עוד לפני שהספיקה אלני לומר רובינזון קרוזו, הלהקה שוטטה כמו חיפושיות זבל בין ההררי הפסולת מכל קצוות הגלקסיה, וריחרחה את האוצרות שנידונו להשמדה - גריסה או שריפה. 

אלני עלתה חזרה למעלה בשעמום, ועלעלה במגזין "בריאות בעידן פוסט-אנושי" במאמר מרתק על הבינה המלאכותית שנוצרה במאות הקדומות ושהיו יכולות להחליף רופאים ואחיות בתפקידם. היא שמחה שאינם מתקדמים טכנולוגית עד כדי כך, אחרת לא הייתה יכולה ללמוד רפואה. היא חייכה לעצמה במרירות. לא שתצליח ללמוד רפואה כשהיא עובדת במזבלה עבור גרושים.

לבינתיים, מהקומה התחתונה נשמע רעש חריקה, כמו שיניים הנוקשות אחת בשנייה, ואז צופר קולני.

אלני לא הייתה צריכה לקבל הוראות כדי לדעת מה לעשות. אבל ליתר ביטחון, אלכסנדר צרח עליה: "אלני! מה לכל הרוחות מתרחש שם?"

אבל היא כבר התחמקה במורד המדרגות, ושני הילדים הקטנים, שנראו בני חמש ומטה, נתנו לה שקית קטנה חומה. אלני קימטה את מצחה ותכננה להשליך את השקית החשודה לעבר הילדים, אבל אז קפאה במקום כאשר השער האלקטרוני נפתח שוב, בקול חבטה חורק, ודרכו השתחלה מעבורת שנייה בעשר הדקות האחרונות. היא מצמצה בעיניה כנגד משב הרוח החמוץ שהתגנב מהחוץ וחשבה שזה יותר אקשן ממה שהיה לה בשנה שלמה של עבודה. אבל אי אפשר היה לטעות במשמעות העניין או בחומרתו, ואלני נותרה בפה פעור, כאשר השוטרים התגלשו אחד אחרי השני מהמעבורת, ונחתו מולה בשפמים כחולים ובאפודים זוהרים. 

השוטרים עקפו אותה כאילו הייתה לא יותר מרקאן, חרק מעופף עוקצני, ואחד מהם התנגש בה בכתפו והיא כמעט מעדה. כשהתעשתה על עצמה והבינה שיש לה עסק פלילי מתחת לאף, מיהרה אלני לרוץ אחריהם. 

שוטר גבוה וכהה עור, כנראה מכוכב חרטום, פתח בקול:

"מר וגברת כוהן, הנה אנחנו נפגשים שוב. אלא אם עיני מטעות אותי?" הוא צמצם את עיניו והתהלך בגאווה מולם, כמו, ובכן, שוטר שמצא פושע. "ולא אתפלא אם כן. עקבנו אחריכם לאורך ולרוחב הגלקסיה כולה, מהחבל המערבי למזרחי, עשרות מעבורות הקיפו אלפי שנות אור, ואני שמח להודיע לכם בתוקף ובנחרצות, שהתכנית שלכם להגיע לכדור הארץ נידונה לכישלון." הוא צחק צחוק מר, השוטרים שלצדו הנהו בהסכמה.  "הידרדרתם עד כדי כך אני רואה, שאתם מחפשים מחבוא אפילו במזבלה מסריחה."

השוטרים החלו לצחוק, ואז קולו של אלכסנדר הגיח מלמעלה, צונן ויבש: "תאשים את העו"ם היקר שלך! ולא שהמשטרה בימינו בריח ורדים, אבל כמו שאומר אריסתופאנס אבינו: 'היום מתחת לכל אבן אורב פוליטיקאי…' "

האיש המזוקן שמט את הזבל שאגר בידיו, ושילב זרועות על החזה בהתרסה. "על מה תעצרו אותנו הפעם?" אמר בקול מחויך. "אין לכם זכות לעצור משפחה שכל פשעה הוא שעצרה לזרוק זבל."

ואז למרבה הפתעתה וחרדתה של אלני, שמעודה לא התעסקה אפילו עם זבוב אתונאי, אז לא כל שכן עם המשטרה הבין גלאקטית, שוטר גרום ונמוך עם עיניים מלוכסנות, כנראה מכוכב הונג קונג או סיאול (היא אף פעם לא הבדילה) ניגש אליה בידיים מושטות. 

השקית! נזכרה לפתע בחרדה. אלוהים, אני לא יכולה להיכנס לכלא! חשבה לעצמה בפחד. ומה עם החלום ללמוד רפואה באוקספורד? ולעזוב את הכוכב המסריח הזה? אוי, אלוהים!

אבל למרות המחשבות והרגשות שכרסמו בעצמותיה, פניה נותרו צוננים, כשם שהרגילה אותה העבודה במזבלה. כמו שהוריה היו אומרים: "חתול עם כפפות אינו לוכד עכברים."  או שזה לא קשור למצב? בכל מקרה, היא איבדה את הסבלנות. 

היא צעדה קדימה בביטחון והפנתה את תשומת הלב אליה:

"גבירותיי ורבותיי," אמרה. "מה זו המהומה הזו? אנא מכם, הסבירו לי מה קורה כאן, תכף ומיד. ולא - תוך שלוש דקות ערמות הזבל יעלו על גדותיהן ויחנקו אותנו מתחתן."

אלכסנדר הניף ביד מלאה במסמכים. "לא אהסס להתקשר למשטרה!" ואז השפיל מבט כשנזכר שהמשטרה כבר מולו ומושחתת לכל הדעות, ושינה כיוון. "או למי שצריך! אח, תעזבו. אני לא לוקח אחריות. אם משהו קורה, אני בשירותים." וגרר את עצמו במבט זעוף, כשהוא מקלל את כל העולם ואשתו על הדרך. 

"גברתי, שתביני שמדובר בפושעים נמלטים מהסוג הגרוע ביותר." אמר השוטר הראשי, ואז רכן לעברה ולחש, כאילו מחשש שאמירה בקול תחמיר את הבעיה. "סוחרי סמים!"

ומבלי לבזבז אף רגע, השוטרים ניגשו לאזוק את המבוגרים ואז את הילדים. "אל תדאגי," השוטר היווני ניסה להרגיע את אלני הנסערת. "הילדים יועברו לטיפול של משרד הרווחה הירושלמי, ויזכו אולי סוף סוף לחיים נורמליים, מעבר לגבולות הפשע של הוריהם. את יודעת, הבוץ אינו הופך לאדמה מוצקה אלא אחרי שהוא מתייבש. ובתוך הביצה הם רק יטבעו." אמר ואז הם התחפפו דרך המעבורת ונטשו את אלני ההמומה לבדה עם הרי הזבל  בקומה 1-.

היא מחתה זיעה ממצחה מהסצנה הלא שגרתית בעליל. תודה לאל שזה נגמר! חשבה, ואז ראתה גוש חום מוכר מבצבץ בין קופסאות קרטון ישנות, מתכת חלודה ופיסות מזון מעופשות. 

היא התקדמה בזהירות ושלחה יד.

השקית! הם כנראה שכחו אותה! הבינה וליבה זינק בתדהמה. 

היא פתחה אותה בזהירות ולפניה הייתה אבקה כתומה, בהירה וצלולה, עם ריח משכר של פרח מיובא מכוכב בריסל.

עיניה הבהיקו כמו מתכת כסופה. "זה," אמרה לעצמה ומיהרה להסתיר את הסחורה האסורה בכיס מכנסיה. "כרטיס הכניסה שלך לאוקספורד וכרטיס היציאה מהחור המסריח הזה." ועיוותה את פניה למראה אדי הזבל הסמיכים. "תרתי משמע."

היא עלתה במדרגות, חבשה את מסכת החמצן, וניגשה לשער הפלדה. היא אפילו לא אמרה שלום לאלכסנדר שצעק מאחוריה, "לאן את הולכת! המשמרת נגמרת רק בארבע! ". 

היא יצאה בגב זקוף ובחיוך דרך הדלת החשמלית אל שמי האטמוספרה הגופרתיים של כוכב הלכת אתונה, עתידה הולך לפניה. 



נכתב על ידי
נאקסון
סתם אוהבת לכתוב, ולעשות ניסויים במילים. חלק יוצא מוצלח וחלק פחות. אתם תגידו לי:)
רוצה להגיב? התחבר

מעולה! ידוע שמר וגברת כהן הם סטלנים מוכרים לרשויות.
הילה נאקסון כתבה לפני 5 חודשים


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש