פְּסֵיפָס

אופיר אביטן
חמישי 30 לאפריל · 2 דקות קריאה
Photo by Vladislav Nikonov on Unsplash

פַּעַם אַחֲרוֹנָה שֶׁהָיִיתִי כָּאן הָיְתָה לִפְנֵי שֵׁשׁ שָׁנִים בְּעֵרֶךְ,  
כְּשֶׁתְּחוּשַׁת הַקֹּדֶשׁ עוֹד הִצְלִיחָה לְבַלְבֵּל אוֹתִי. 
בָּאֲוִיר הָיָה נִיחוֹחַ שֶׁל טֹהַר וְנִקָּיוֹן כְּמוֹ הדוֹלְצֶ'ה וְיטָה שֶׁל דִּיּוֹר, כָּזֶה שֶׁמְּעוֹדֵד אֶת הַנֶּפֶשׁ וְגוֹרֵם לָךְ לְהִתְאַהֵב בְּחַיִּים עַצְמָם.  
לָקַחְתִּי דַּף וְכָתַבְתִּי "תּוֹדָה". חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה הַיַּלְדָּה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁלּוֹ, אֲנִי לֹא אֲבַקֵּשׁ כְּלוּם – "הַפַּעַם אֲנִי אוֹדֶה".    פָּתֶטִית.   
הַפֶּתֶק שֶׁלִּי וַדָּאִי נָפַל וּמִישֶׁהוּ טִיאֲטֵא אֶת הַהוֹדָיָה שֶׁלִּי לְאֶלֶף עֲזָאזֵל. 
הַיּוֹם הָאֲוִירָה כָּאן מְדַכֵּאת וְאָשׁלָית הַפְּתָקִים בַּקִּיר כְּטֶלֶפוֹן יָשִׁיר לָאֱלֹהִים כְּבַר לֹא מֵהַתֶּלֵת בִּי, יֵשׁ כָּאן נִיחוֹחַ חָמוּץ-חָרִיף, כְּמוֹ מְנַת פּירוֹת יָם בְּמִסְעָדָה אָסייַתית זוֹלָה-כָּזֶה שֶׁמְּעוֹרֵר בִּי בְּחִילָה. בָּאָזְנִיּוֹת לָנָה בְּדִיּוּק מְסַפֶּרֶת שֶׁהִיא וֶאֱלֹהִים לֹא מִסְתַּדְּרִים וְזֶה מִתְחַבֵּר בַּשְּׁלֵמוּת לַמְּצִיאוּת שֶׁלִּי כָּרֶגַע. 

מָצָאתִי אֶת עַצְמִי בַּבַּיִת שֶׁלְּךָ שָׁעוֹת, אֱלֹהִים. 
צוֹפָה בָּאֲנָשִׁים כּוֹתְבִים מִשְׁאָלוֹת עַל פְּתָקִים, וְאֵיךְ מִשְׁאָלוֹת נֶאֱסָפוֹת לַפַּחִים וְלַמְרוֹת שֶׁאֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת הַכַּעַס מֵבַּעָבֶּעַ מֵהַסַּרְעֶפֶת- אֲנִי כָּאן קָרוֹב לִימָמָה, 
תּוֹהָה אֵיפֹה הָיִיתָ כְּשֶׁהַיֵּאוּשׁ כִּרְסֵם כָּל חֵלֶק בִּי, כְּשֶׁהַבִּקֹּרֶת וְהַשִּׁפּוּטִיּוֹת נִנְעְצוּ בִּי כְּמוֹ שִׁנֵּי אַרְיֵה בְּטַרְפוֹ. אֵיפֹה הָיָה רוֹקֵם עַצְמוֹתַי, הָעֵד הַבִּלְעָדִי לְלֵילוֹת שֶׁלְּמַיִם מוּל מַרְאָה  בָּהֶם הֲטָחְתִי בְּעַצְמִי-  "יְקִירָהּ, אַתְּ לֹא נִתֶּנֶת לָאַהֲבָה" אֵיפֹה הָיִיתָ כְּשֶׁהָרַעַל הִתְאַסֵּף סְבִיבִי בְּמַסְוֶה שֶׁל קֶסֶם וַאֲנִי נִמְשַׁכְתִּי אֵלָיו כְּמוֹ שֶׁאָליס הִתְפַּתְּתָה לִשְׁתּוֹת מֵהַבַּקְבּוּק שֶׁלְּבַסּוֹף הִקְטִין אוֹתָהּ לַמְּמַדִּים כָּאֵלֶּה שֶׁנִּתַּן הָיָה רַק לִדְרֹך עָלֶיהָ. 

וּבְדִיּוּק כְּמוֹ אָליס, מָצָאתִי אֶת עַצְמִי שׂוֹחָה בִּבְרֵיכֲת דְּמָעוֹת שֶׁל עַצְמִי, לְבַד. 

 לְיָדִי עוֹמֶדֶת סָפֵק יַלְדָּה סָפֵק אִשָּׁה, מַצְמִידָה כַּפַּיִם לָשֵׂאת תְּפִלָּה, תּוֹלָה עֵינַיִם גָּבוֹהַּ בַּשָּׁמַיִם הָרֵיקִים- מְיַחֶלֶת, מְבַקֶּשֶׁת, מִתְחַנֶּנֶת, מְצַפָּה לֶעָתִיד טוֹב יוֹתֵר.  בָּהִיתִי בָּהּ קָרוֹב לְשָׁעָה, רָצִיתִי לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ וּלְסַפֵּר שֶׁאַתָּה לֹא בָּאֱמֶת שׁוֹמֵעַ, שֶׁלֹּא תְּבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן, שֶׁכָּל מָה שֶׁסִּפְּרוּ לָהּ עַל הַכֹּל-יָכֹל, אֵלֶּה רַק אַגָּדוֹת בְּלִי בָּסִיס. רָצִיתִי לְהַגִּיד לָהּ ש"בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם" זֶה סָתַם בִּטּוּי יָשָׁן שֶׁהִתְגַּלְגֵּל לַשָּׂפָה שֶׁלָּנוּ וְשֶׁבַּתַּכְלֶס זֶה אָמוּר לִהְיוֹת "בְּעֶזְרָתִי בִּלְבַד". 
נֶעֱצַרְתִּי. 
לְרֶגַע הִיא נִרְאֲתָה לִי כְּמוֹ חָתוּל חָסַר אוֹנִים תָּלוּי מֵעַל תְּהוֹם אֲיֻמָּה וְעַל אַף שֶׁרַגְלָיו הִתְאַבּנוּ מִפַּחַד הוּא אוֹחֵז בְּעָנָף זָעוּם, מַאֲמִין בְּכָל לִבּוֹ שֶׁהָענָף הַזֶּה יאַזֶן אַתְּ מִשֶּׁקַּל גּוּפוֹ המִתְנַדְנֶד ואֵיכְשׁהוּ, בּאַיזוֹשֶׁהי דֶּרֶךְ-יַחְזִיר אוֹתוֹ לַקַּרְקַע הַבְּטוּחָה. מִי אֲנִי שֶׁאֲנַסֵּר לָהּ אֶת הֶעָנָף? מִי אֲנִי שֶׁאֶקַּח לָהּ אֶת טִפַּת הַתִּקְוָה הָאַחֲרוֹנָה?  
הֲרֵי הִיא צְמֵאָה אֵלֶיהָ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי צְמֵאָה לִקְצָת אֱמֶת 
"לִרְוָיָה" בֵּרַכְתִּי אוֹתָהּ בַּלֵּב וְקִוִּיתִי שֶׁהֶעָנָף שֶׁלָּהּ יִהְיֶה חָזָק יוֹתֵר מצְליפָת הָרוּחַ וְדִרְדוּר אֲבָנִים.   


פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁלְּרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי קִבַּלְתִּי הִזְדַּמְּנוּת שְׁנִיָּה מִמִּישֶׁהוּ, מִמַּשֶּׁהוּ. אוּלַי זֶה בִּזְכוּת הַיַּלְדָּה בַּעֲלַת הַתִּקְוָה שֶׁהִרְחִיקָה מִמֶּנִּי כָּעַס, אוּלַי זֶה שׁוּב נִיחוֹחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁחָזַר מֵהֶעָבָר. 
הַתְּשׁוּבָה טִיְּלָה לִי בְּגוּף, בִּקְּרָה אֶת כֹּל אֵיבָרַי, כְּמוֹ מְוַדֵּאת הַסְכָּמָה מְלֵאָה שֶׁל כֻּלָּם, הַמִּלִּים יָצְאוּ מִתּוֹכִי בַּקּוֹל- ״נָשְׁמָה אֱלֹהִים יוֹדֵעַ מָה הוּא עוֹשֶׂה, אֶת כֻּלֵּךְ פְּסֵיפָס שֶׁל טוֹב וְרַע, כָּל אֶבֶן שֶׁלָּךְ מְשֻׁבֶּצֶת בֶּחָכְמָה. אַל תִּדְאֲגִי, בַּסּוֹף, כְּשֶׁכָּל הַפִּסּוֹת יִתְחַבְּרוּ אֶת תִּהְיִי פָאקינְג מָאסְטֶרפּיס"  

הָלַכְתִּי הַבַּיְתָה בַּהַבְטָחָה שֶׁלְּנַצֵּחַ אֶהְיֶה שָׂם בִּשְׁבִיל עַצְמִי, נִשְׁבַּעְתִּי לִזְכֹּר שֶׁבַּזְּמַן שֶׁאֲנִי מְדַמֶּמֶת אֲנִי בּוֹנָה לִי שִׁרְיוֹן-וְאִם יִשְׁאֲלוּ, אֲשַׁקֵּר וְאַגִּיד

שֶׁאֵלּוּ בִּכְלָל, טִפּוֹת יַיִן אָדֹם, קָבַּרְנֶה סוּבינְיוֹן.
 



נכתב על ידי
אופיר אביטן
god is a dreamer
שני פירגונים
הדף נקרא 42 פעם
רוצה להגיב? התחבר


Dear self, אופיר אביטן דקת קריאה
24 לאפריל
רַעַל, אופיר אביטן דקת קריאה 19 לאפריל
הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש