קורונה בפריז - יומן בשלושה קולות #3

דורון גרוסמן
שבת 2 למאי · דקת קריאה

18.03.2020

יום 3 - לחם יומנו.


רשומה קודמת          רשומה הבאה


דיסקליימר: הכתוב מטה אינו תיעוד נאמן של המציאות. הוא בקושי תיעוד, ויותר סיפור ומקור לשחרור קיטור. ולגבי נאמנות- צריך לשאול את מאהבותיו. אין לקבל החלטות כלכליות או בריאותיות לפי הכתוב בו.


אנחנו יצורים חלשים. אנחנו, כלומר ההורים. אנחנו לא יום אחד לתוך המצור, והמהפכה כבר הושלמה, הרפובליקה החליפה את מקומה לשלטון הטרור היעקוביני.
שגרת יומנו כוללת צפייה בתכניות ילדים סובייטיות (להמלצה הקישו 1), נסיונות האכלה במשהו שהוא לא שניצל עוף טוב (כן כן מי היה מאמין שיש את זה בכל סופר כמעט בפריז - מסוג הדברים שרק הורים ישראלים לילדים בפריז יגלו), ורכיבה אמנותית (אני הסוס). 
בין לבין מגניבים ריבועי שוקולד מתחת לעינו של סאורון ומנסים לשמור כמה שיותר על השוקולד, כי אם נגמר- צריך להזמין, ואם מזמינים, צריך לפתוח את הדלת. וכרגע לפחות, הכל מחוץ למפתן הוא לבה, סלע רותח, אפילו האוויר. 
גם את הזבל לא זורקים, רק כאשר הסכנה התברואתית בבית גדולה מהסכנה הכרורה בלצאת למסדרון. כלומר כל ערב.

הכל שלו, 
כיסא העבודה- "שלי",
בקבוק המים שלו- "שלי!", 
בקבוק המים שלי - "שלי!!", 
המחשב - "שלי!!!"
עוד רגע הוא ישתלט על הקריירה האקדמית גם.

ברצונו אוכל וברצונו מפזר. ברוך הוא שהכל נעשה בדברו. 
כבר הספקנו לשכוח טעמו של קפה חם.

אנחנו יצורים חלשים. אנחנו, כלומר ההורים. 
מחכים שיירדם כדי לעבוד, ובסוף משחתים זמננו על זוטות.
אנחנו יצורים חלשים. אנחנו, כלומר ההורים. 
מוכנים להשתגע כדי לשמוע אותם צוחקים.
אנחנו יצורים חלשים. אנחנו, כלומר הגברים.
נתמוטט לשמע בכיים, ובסוף נחפש את הכוך הקטן שלנו בינות המטרים הספורים העמוסים לעייפה בדירה.
אנחנו יצורים חלשים. אנחנו, כלומר בני האדם.
כל מה שצריך הוא רק רצף נקולאיטידים, אחד קטן.

טוב לפחות הלחם מוכן.

 



נכתב על ידי
דורון גרוסמן
כותב מגרה מקצועי. כיום גר בפריז,כותב יומן סגר.
היה הראשון לפרגן
הדף נקרא שמונה פעמים
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש