השמלה הסגולה

דור כלב
ראשון 17 למאי · 3 דקות קריאה

חשבתי לכתוב לך משהו קצר אבל הם לא נתנו לי. 48 שעות הסתובבנו סביב ליליפוט, הירח של זורן 12 עד שקצין הבטחון ביטל לי את המעצר. את בטח כועסת עלי ובטח לא מאמינה לזה וחושבת שזה עוד אחד מהסיפורים שלי... אבל הנה תסתכלי, אני מצרף את האישורים שלהם. מצחיק שאני צריך לשלוח לך אישורים מהממשל שתאמיני לי? את יודעת שאני תמיד אחזור אלייך.

חשבתי הרבה עלינו. עלייך ועלי שם בזמן הזה. את יודעת, הם מכבים את הכבידה בלילה אם מבקשים. ביקשתי.

לזורן 12 יש הילה סגולה לפני שהשמש מופיעה סביבו. זוכרת את הצדפות שמצאנו בים האהבה בחופשה בקיץ שעבר? או שזה היה לפני שנתיים? השמלה הסגולה שלך. היא היתה מעאפנה בואי נודה על האמת אבל חשבתי עליה כשראיתי את הסגול הזה. סגול עמוק, עמוק מדי. כל-כך סגול שזה כואב בעיניים.

את יודעת שקאסוטו הזה זה סתם. מבחינתי כל האלף ואחד גברים האלו שהיו לך מאז שנפרדנו זה סתם. זה בכלל לא מזיז לי. הם כמו נערי שעשועים. ככה אני רואה את זה. את יודעת. אני לא מרגיש נבגד. ואל תתרגזי עלי,  אני יודע שאין לי את ״הזכות״ לשייך אותך אלי וזכויות האישה וכל החרא הזה אבל את יודעת. אני אף פעם לא הרגשתי רחוק מדי ממך.

שוב, אני לא כותב את זה בקטע מקריפ. גם אם תתחתני ותעברי לצד השני של הגלקסיה הלב שלי ישאר שלך. זה ככה.

כל יום כשאני קושר את החלזונות הענקיים ונותן להם מהתבואה אני נזכר איך החזקת את החלזונות ההם בים וחשבנו שהם ענקיים. הם שקלו אולי קילו או שניים ואת אלה פה מודדים בעשרות טונות ואין שום טכנולוגיה מכאנית שמחליפה את היכולת שלהם לעבוד בשדות. האוכל יוצא טעים יותר. פשוט.

את שומרת את כל המתנות הקטנות שקנינו בבזאר? כמו שאני מכיר אותך שכחת מהן בכלל. את בכלל חושבת עלי לפעמים? נדמה לי שזה מה שמקסים לך - ברור שלא באמת איכפת לך אבל טוב לך בכל מקרה.

את יודעת, הם לא עצרו אותי סתם פה. אני הצלחתי למרוח אותם אבל באמת היה עלי קצת חומר. לא עישנתי אבל עישנו עלי. החבר הדפוק שלי מהמגדל... בגלל זה החיישנים שלהם קלטו אותי.

אולי אני אחזור וניסע שוב פעם לים האהבה? יש שם גרביטציה מושלמת בכוכב הזה. זה היה בשבע, זורן שבע נכון? אני כבר לא זוכר - שבע או שמונה?

אני מרחף. את יודעת שאני אוהב להקליד אבל הפעם בחרתי במתמלל האוטומטי. אני פשוט מסטול מדי מכדי להיות אומנותי ולכתוב במקלדת הישנה. לא עישנתי כלום - קצת שתיתי וקצת מחסור בגרביטציה.

אני כבר לא בטוח איזו שנה היום או איזה שבוע. המעצר הזה היה ארוך וכבר שבועות ארוכים שכל מה שעשיתי זה לפרק ולהרכיב קומביינים ישנים בחווה.

את יודעת שהתחלתי לצייר? את יודעת שאני מתגעגע אלייך? התחלתי ללכת לזונבוטות. חשבתי לספר לך את זה. יש פה משובטות-דראוידיות כמו זבל. הן באמת עוזרות לסגור פינה. את בטח צוחקת עכשיו. אני יודע שאני האחרון שגילה את הקשקוש הזה. התבצרתי במוסריות המחורבנת שלי וחשבתי שאני טוב יותר מכולם. אז זה עבבר לי.  אני זוכר שאמרת לי מזמן שזה מיינסטרים ובריא אז הנה אני מיינסטרים. חשבתי שאני רנגייד אבל יאללה כוסומו. זה בסדר מבחינתך שאני קורא להן בשם שלך? זה חלק מהכיף שלי. אולי אני לא צריך להגיד לך את זה. למחוק! למחוק!

לפעמים אני מרגיש שאני בעצמי משובט או חלק מהמשחק הגדול הזה. אנחנו מעשנים משהו ומאכילים את החלזונות. הבשר פה מעולה וגם היין. סקס יש לנו בלי סוף עם הזונבוטות - מה שאני רוצה, מתי ואיך. והולכים לים בשבת שאנחנו שומרים רק תודות לשעון האנלוגי הזה מהארץ שסחבתי לפה. אומרים שהמכונות בסוף יחליפו אותנו אבל נו אומרים את זה כבר מהמאה ה 20, לא? בסוף זה יקרה, בינתיים אנחנו עוד פה. יש לי הכל מה שאני צריך רק אין לי, אותך. לפעמים אני מרגיש כל-כך עלוב.

Photo by Daniel Olah on Unsplash


נכתב על ידי
דור כלב
כותב כל יום. משתדל שלא את אותו הדבר.
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש