כל עוד אתה עובד

מור משרקי
רביעי 20 למאי · דקת קריאה
Photo by Jerry Wang on Unsplash

תומס אוהב את העבודה שלו. כל יום בין השעות שמונה בבוקר ועד שלוש אחר הצהריים, הוא עובד.

לא תמיד הוא עסוק, או ליתר דיוק: לא תמיד הוא מעסיק אחרים. ובכל זאת, רוב הסיכויים שתתפסו אותו כשהוא כבר תפוס עם מישהו אחר. אלא אם כן באתם מוקדם, כשהוא עוד פנוי. 

אם יצא לכם להיות איתו ודאי ראיתם כמה הוא מהיר, מתקתק עבודה. הוא יודע את התפקיד שלו, ועושה אותו טוב.

תומס אוהב להיות עסוק, כלומר, להעסיק אחרים. שלוש עשרה שנה הוא עובד במקום הנוכחי מאז יצא מהמפעל, ועדיין נשאר מבריק. אחרים במצבו כבר מזמן גרוטאות. אצלו, איך אומרים, הצירים עוד לא החלידו ויש דלק במיכל.

תומס אוהב את העבודה שלו. אוהב להיות בראש, תמיד בעניינים, תמיד עם אנשים. 

הכול היה יכול להישאר מושלם לנצח, לולא התאונה.

זה היה יום עבודה רגיל, תומס היה בפגישה עם בן והם תכננו יחד איך להגיע מהמפרץ לחווה של מאי. הדרך מסובכת אבל אפשר לבנות כמה גשרים, בן סיכם ויחד עם תומס הם יצאו לדרך.

ואז האבן, המכה, הרגל של בן שמעדה.

תומס נזרק אחורה בעוצמה, גופו מוטח אל אבן גדולה. הגלגל יצא ממקומו.

מאז אותו יום תומס כבר לא עובד. הוא לגמרי שבור, אמרו הילדים בגן והחזירו אותו לקופסה בשאט נפש.

הם צודקים, חשב תומס, מה שווה קטר בלי גלגל.



נכתב על ידי
מור משרקי
נושמת קריאה וחיה כתיבה, אוכלת אותיות כשמתחשק לי
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש