השר מ.

איציק [יצחק מיכאל] ליסמן
רביעי 10 ליוני · 5 דקות קריאה


בימים ראשון עד חמישי, התגורר השר מ. בסוויטה הבינונית, באחד המלונות שבהסדר עם הממשלה, בירושלים.
הוא התעקש לקבל את הסוויטה המסוימת הזאת, כי התאימה לצרכיו. לא מפוארת באופן שיגרה את כתבי-התחקירים לפשפש בעלותה, ולא קטנה מדי, מה שיאלץ אותו להתפשר על צרכיו המינימליים.
הסוויטה כללה חדר-שינה מרווח, עבורו, וחדר-מבואה, ששימש הן כמשרדה של מנהלת-הלשכה של השר בערבים, והן את עמדתו של המאבטח. המידות הבינוניות של חדרי-הסוויטה תרמו גם לאווירה החמימה, כדברי א., מנהלת הלשכה: "יותר אינטימי מצפוף".
מצד שני, השר מ. היה בעל מבנה גוף גדול. גבהו הרשמי הוא 1.91 מ', אם כי, כיום, בגילו, כשהוא קצת כפוף, זה נראה פחות. מטבע-הדברים כך נראית גם כל משפחתו, כי גם אשתו, ס., אפשר לומר, גדולת-ממדים, כמי שהייתה כדוריידנית באותו מועדון אזורי, בו השר עצמו שיחק בנעוריו.
לימים, כשבגרו הוא ואשתו, הוסיפו מידות גם לרוחבם [או לעוביים…], ועל זה נאמר, לא-אחת, כי לשר [ולאשתו] "נוכחות בולטת".
והוא אהב את זה. גם בסביבת-העבודה שלו, במעגל הקרוב, הוא הקיף את עצמו ב"בעלי נוכחות בולטת". הן מנהלת-הלשכה והן המאבטח התאימו מאד להגדרה, ולא בכדי, לסיכום נושא ה"גודל", המקורבים, יועצי-השרים, פעילים פוליטיים בכירים, כינו את השר בשם Big M, להבדיל מחברו-יריבו, השר ח.מ., שהיתמר לגבה של 169 ס"מ, שקיבל את הכינוי Litlle M.
קרוב לוודאי, שהשר היה מסיים קדנציה חסרת-סערות ו\או ריגושים ו\או שערוריות. קרוב לוודאי שאחרי הבחירות הבאות, כברירת-מחדל, היה, אולי, מתמנה שוב כשר, במשרד זה או אחר. ספק אם היינו נדרשים לשר מ. ולכל הפרטים [הלא-רבים] לגביו, אלמלא הפצצה שהטיל במליאת-הכנסת, עת הצביע בעד חוק-הפונדקאות לבני הקהילה הגאה, ביחד עם האופוזיציה, ולמעשה היה הקול המכריע.
קדמו להצבעה התכתבויות ותדרוכים של "מצליף הסיעה", החלטה, פה-אחד, בישיבת הסיעה, וגם הודעת ראש-הממשלה, על הטלת משמעת קואליציונית כנגד החוק הזה.
מצלמות הטלוויזיה הצליחו לקלוט את המבט-מזרה-האימה של ראש הממשלה, תוך שהוא צופה בתדהמה בידו המוגבהת של השר, בשבתו סביב שולחן הממשלה.
עוד בטרם נדם הד-דפיקתו של פטישו של יו"ר הכנסת, המנציח את אישורו של החוק, הזדרז השר מ., מה פרוש הזדרז, טס השר למכוניתו, מלווה במנהלת לשכתו ומאבטחו, ונעלם כלא היה.
לא שלא היו דברים מעולם. היו. זו פוליטיקה. אלא שמפלגת-השלטון הזו לא התכוונה לעבור לסדר היום. עוד באותו לילה התקשר מנכ"ל המפלגה לבעלים של משרד-החקירות, שכבר נשכר בעבר לצרכי המפלגה. משרד החקירות התבקש לבצע חקירה דיסקרטית, כמה שפחות מרעישה, כמה שיותר ממוקדת, במניע הסמוי, אם היה, של השר.
ביומיים הראשונים התברר כי השר מ. ומשפחתו, מנהלת הלשכה והמאבטח, כולם ביחד וכל אחד לחוד, אינם ברי השגה. לא בבית, לא במלון, לא בבתים של קרובי משפחה. המענה הקולי, בחלק ממכשירי- הטלפון שלהם, הודיע על יציאה לחופשה "עד להודעה חדשה". שכנים לא ידעו לספר על עזיבה גלויה או על פעולות חשודות של מי מבני-המשפחה. זאת ועוד, לא קל היה לבצע חקירה דיסקרטית. עשרות עיתונאים שהו סביב הבית והמלון, וניסו לדלות כל שביב אינפורמציה. חברי-הכנסת והשרים, כפי שתודרכו, לא שיתפו פעולה עם התקשורת, מה שעורר גל של השערות הזויות, עפ"י מיטב ספרי וסרטי הבילוש והמתח.
כשחלפו היומיים הראשונים התכנסו כל החוקרים בלשכתו של הבעלים יחד עם מנכ"ל המפלגה, והחליטו להוריד פרופיל עוד יותר ולהתמקד בממצאי מצלמות-האבטחה, עוד בטרם יגיעו השב"כ והמשטרה, אם וכאשר יכנסו לפעולה, לחומרים אלה.
בשלב מאוחר יותר, עפ"י הודעות החוקרים, התמקדה החקירה במצלמות המלון, מיום ההצבעה ואחורה, עד כמה שהזיכרון של המצלמות יאפשר.
ואז התגלה, מה שנחשב כקצה-חוט. המצלמות הראו, כי מידי לילה, לאחר "כיבוי-האורות", נכנסת לחדר-השינה של השר דמות "גדולה", לבושה מעיל עליון כבד ועל ראשה כובע, שהוא חלק מהמעיל. כעבור כשעה, מידי לילה, הדמות נראתה יוצאת מחדר-השינה ובמהירות פוסעת אל דלת היציאה. במצלמת-המסדרון נראית הדמות מתחמקת אל חדר-המדרגות.
החשד הראשוני נטה לכיוון מנהלת הלשכה. הסיבה הראשונה – מינית. ההיגיון היה שמי שנכנסת לחדרו של השר, באישון-לילה, לשעה קלה, נכנסת למטרה מינית. הסיבה השנייה הייתה מבנה הגוף, צורת-הצללית של הדמות, שנראתה במצלמות. העובדה שהיא, מנהלת הלשכה, נעלמה גם היא, יחד עם השר ומשפחתו, גם היא הוסיפה היגיון לחשד.
ביום הרביעי שלאחר ההצבעה נעשתה פריצה חשאית לדירתה של מנהלת הלשכה. שני החוקרים, המוסווים כטכנאי-גז, אפילו לא הזדקקו לכיסוי. בית-המגורים, "רכבת" של דירות עלובות, היה שומם, ולא נראתה נפש-חיה. גם הפריצה לדירה עברה בקלי-קלות אלא, שלדאבון-לב-כולם, לא התגלו ממצאים רלוונטיים. נמצאו בגדים ענקיים של הגברת, מקרר ריק, מעט כלי-אוכל, מיטה ליחיד\ה, מצעים, שלא הוחלפו זמן-רב…לא מחשב או טבלט, לא תמונות משפחתיות, לא טלפון קווי, לא שום סימן ורמז לקשר "אחר" עם השר, ולא למקום המצאה של הגברת.
חוקר אחר, בעל-הקשרים בחברה הסלולארית, הזכיינית הממשלתית, בדק את רשימת-השיחות של השר, שלשה חודשים אחורה. לא נמצא שום מספר שאיננו מוכר. הניסיון לאכן את מיקומו של השר לא צלח אף הוא. המכשירים הממשלתיים והפרטיים, היו כבויים.
נראה היה כי החקירה הגיעה למבוי סתום.
"מה אנו יודעים על המאבטח?" שאל מנהל משרד החקירות. המאבטח?! האפשרות הזו כלל לא נשקלה. החוקרת היחידה שבצוות הציגה את הרקורד שהגיע מהשב"כ. "צח כשלג" הייתה השורה התחתונה.
הוחלט "לבקר" גם בביתו של המאבטח.
בינתיים התברר כי משפחתו של השר מ., אשתו ושני בניו, המריאו ביום ההצבעה לזנזיבר, לטיול פרטי. במשרד הנסיעות ידעו לספר כי עשו מאמץ לשכנע את אשת-השר להצטרף לנסיעה-קבוצתית כפי שעושים מרבית המבקרים, אך לשווא.
החוקרים, שבדקו את דירתו של המאבטח, מצאו בית כמעט ריק. פריטים בודדים, למשל, הביגוד על מתלה-הכביסה, שנמצאו בבית, פסלו את האפשרות שה"דייר" עבר דירה. ממש לפני שדיווחו על אי-התקדמות, מצא אחד מהם, בפח-האשפה, רטובה ממרק-ירקות שנזרק לפח, הצעת-מחיר, ממש מהזמן האחרון, של מלון "הגושרים". ההצעה התייחסה ליחיד בחדר זוגי או לזוג בחדר זוגי, פרטה תעריף ללילה, ללא הגבלת כמות הלילות, שהיה ללא תאריך-סיום.
זו כבר הייתה התקדמות. זה נראה כקצה חוט. עוד באותו הערב, קבוצה מתוגברת של חוקרים, חלקם "בוגרי-סיירות", הגיעה לקיבוץ "הגושרים" ונפגשה עם מזכיר הקיבוץ ועם מנהלת המלון במזכירות הקיבוץ. סוכמה תכנית-הפעולה.
בשעה 23.00 הגיעו לדלת-חדרו של המאבטח שני חוקרים, לבושים כעובדי-אחזקה ומלווים ע"י מנהל-המשק של המלון, שגם הקיש על דלת-החדר. משלא היה מענה, אחרי סדרה של הקשות, החלה הערכות לפריצת-הדלת, ואז נשמע קול ישנוני, מתוך החדר, ששאל מי זה. "אחזקה, יש חשש לדליפת-גז", השיבו לו.
בשלב הזה נשמעה במערכת-הקשר קריאה מהאחראי על הצוות, שכיתר את המלון. הוא הודיע שחלון-חדר בקומה השלישית, נפתח לרווחה, ובן-אדם, זכר, נראה יוצא מן החלון וקופץ אל הגינה. עפ"י הוראתו נע כל הצוות לכיוון הנפילה.
החוקרים, ליד דלת-החדר, המתינו עוד כדקה ואז נפתחה הדלת ומולם ניצב השר מ., על גופו הגדול רק מגבת-אמבטיה, כרוכה סביב מתניו.
בגינה האחורית של המלון, זיהו החוקרים את הקופץ, הלא הוא המאבטח של השר מ., כיסו את גופו הערום, החבול והפצוע בשמיכה, תמכו בו וייצבו אותו, והובילו אותו למכונית.



גמלאי, נולדתי בישראל ב- 4.4.51, תושב חולון
שלושה פירגונים מעופר
הדף נקרא 15 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש