הלוואי

דור כלב
שבת 3 ליוני, 2006 | דקת קריאה

תמיד כשאני הולך לישון
אני מרגיש שמשהו חסר
יש עוד מישהו בעולם הזה
שבוכה עדיין
ואני, לא בוכה,
לא על עצמי, לפחות,
אני בוכה כי חסרות לי הדקות
כי אני, כמו כל בני-האדם, נתון בגוף הבשר
ולא יכול להושיט יד לעזרה לכל אחד הקורא
וגם לאלו שאינם יודעים לקרוא-
לקרוא לעזרה

אודה לך,
אם תיתן לי את הכוח
אם תיתן בי אמון
והלוואי ואוכל לשירת הסירנות-ומבטחי בך
לשרת
דקה דקה
יום יום
חיים חיים
כל החיים

לפתוח את כל החלונות
ולסגור דלת אחת



אין עדיין פירגונים
הדף נקרא פעמיים, פעם אחת עד הסוף

תגובות:


עוד דפים:

כל הזכויות שמורות למחבר כפרה עליו © 2019
הַדַּף - כתיבה יוצרת לכל אחד