חאנצ'ו

אוהד ביקובסקי
שני 15 ליוני · 9 דקות קריאה

חלק ראשון

"לטאות מחמד מאולפות עם כנפיים מודבקות מנייר יפסלו במקום 
ובעליהן יוכרזו בקול רם כרמאים"

שלט זה היה תלוי בכניסה לארמון הישן של קוסטיב והוא שימש כתזכורת למעשה מביש של קורסיקני מטורף שהתחרה פעם בתחרות המגדלים השנתית. על אף שהאירוע קרה לפני יותר מאתיים שנה הוא היה כל כך מביש ומזעזע שהוחלט שהשלט לא יוסר לעולם.

אבא של חאנצ'ו לקח אותו פעם ראשונה ליריד הדרקונים השנתי כמה שבועות לפני היומולדת שתיים עשרה שלו. "הגיע הזמן שתתחיל ללמוד את העסק" אמר לו אביו. המשפחה של חואנצ'ו היו משפחת חוואים מהכפר טוריקו הייתה להם חווה קטנה עם שתי פרות, ארבעה תרנגולות ושלוש דרקוניות מסוג בלומינגות אפורות. שלושת הבלומינגות היו מקור ההכנסה והגאווה העיקרי של המשפחה, הדרקוניות שהיו בעלות קשקשים אפורים דהויים וכנפיים ננסיות שכל הזמן זזו,הן ידעו להריח ולמצוא פטריות חבויות מתחת לאדמה, הן צדו כל מיני סוגים של מזיקים והכי חשוב  שאת הגללים שלהם היה אפשר לערבב עם חול ומים לעשות לבנים חזקות במיוחד. למעשה רוב קירות הבתים בטוריקו היו עשויים מלבני בלומינגה וכמוהם היה הבית של המשפחה שלו.

היריד היה האירוע הנחשב ביותר בקרב קהילת רועי הדרקונים גם מחוץ לאיזורי החוף הפנימי והמוני  אנשים מרחבי הארץ התקבצו פעם בשנה לקחת בו חלק. השמועה האחרונה הייתה שאפילו אנשים מהצפון התחילו להגיע  והציגו את הדרקונים שלהם גם כן.  התחרות עצמה כמובן הייתה באופן מסורתי על המקום השני, אף אחד לא יכל אף פעם להביס בשום קטגוריה את הדרקונים של הכפריים הם שמרו על התארים במרבית הקטגוריות כבר יותר מעשרים שנים רצופות. הסוד, אביו של חאנצ'ו תמיד היה אומר בנוסף לתזונה נכונה הוא כבוד. תראה לדרקון שאתה מכבד אותו והוא יכבד אותך בחזרה ויעשה כל מה שהוא יכול בשביל לרצות אותך. תמיד תזכור חאנצ'ו שלי, שמדובר בדרקון זה אומר המון.

הדרך לשם  לקחה את רוב הבוקר ותחילת הצהריים.  הסוסים צעדו להם בעצלתיים אבל חאנצ'ו לא התלונן. לא יצא לו כמעט לו לצאת למסעות מחוץ לחווה והמקום הכי רחוק שהגיע אליו עד היום הוא לקצה השדה של טוקהולד הזקן מהחווה הסמוכה. חנצ'ו נהנה  מכל רגע של הדרך, ככל שהתקרבו יותר ויותר אל הגבעה הגדולה סף ההתרגשות שלו גדל, וכשראה את ראשוני האוהלים למרגלות הגבעה הגדולה פלט קריאת שמחה בלתי נשלטת שזיכתה אותו  למבט זועףי מאביו שגרם לו להסמיק.

ביריד היו המון סוגים של דרקונים, יותר ממה שרוב האנשים יכלו אפילו לדמיין. חואנצ'ו זיהה תריסר בלומינגות אפורות כמו שהיו להם בחווה. בורדילים הררים אדמדמים עם קרניים וזנב ארוך ועוד קבוצה של מיטרנטאות כתומות עם ציציות ירקרקות שזמזמו ללא הפסקה בקול חרישי. רוב הדרקונים היו בכלובי מתכת כמו של כלבים גדולים או סוסי פוני, מה שהפליא את חואנצ'ו מכיוון שאצלם בחווה הבלומינגות היו רוב הזמן משוחררות חופשי. אפילו הכלוב ההפרדה שאבא לפעמים היה שם בו דרקון חולה לכמה ימים עד שיחלים  היה גדול לפחות פי שלושה מהכלוב הגדול ביותר שראה ביריד.

היו גם קבוצה של דרקונים עם קשקשים כחלחלים בעלי גוף דקיק שחואנצ'ו כמעט היה בטוח שהיו מזן שקוראים לו קוגמאג' שמקורו בארץ יאן. לפני שהספיק להראות ולשאול את אביו האוויר התמלא בריח של אמוניה ואבא דחק בו להתקדם ולהתרחק מקבוצה של אלקוליטות מנומשות שעמדו בקרבת מקום והפיצו את הריח הנורא. היו להם פעם בחווה אלקוליטה אחת אבל אבא  מכר אותה כי הוא אמר שזה גזע עצלן שמאוד קשה להפיק ממנו תועלת אמיתית  ושהתלונות של אמא על הסירחון שלה גם ככה לא היו שוות את זה. 

הם עברו ליד תריסר דרקוני שרקן מנומרים שחואנצ'ו זכר מציור במדריך.הצבעים שלהם היו הרבה יותר חזקים ומרשימים מהציור בספר.היו  גם דרקוני ביצות עם פסי הסוואה ירוקים וחומים, דרקוני ליטוף קטנים פרוותיים עם בליטות קטנות בראש וכנפי פרפר גדולות. חואנצ'ו כבר התבלבל מכל הגזעים והסוגים ונראה אפילו שאבא שלו לא הכיר את כולם. 

היום עבר מהר מידי בשביל שחואנצ'ו יזכור הכל, התחרות הגדולה הייתה בכלל ביום למחרת ואביו אמר לו מראש שהם לא הולכים לראות אותה. הם באו בשביל להנות מהאירוע לקנות רתמות לבלומינגות  ואולי להשיג מחיר טוב על נבגים מעניינים. אירועים שכאלה נועדו למגדלי דרקונים עשירים יותר שנהנו  להתחרות אחד בשני ולהשוויץ  למי יש את הדרקונים הכי יפים. למרות שהיה מוכן לבלות עוד חודש במקום שכזה  כל הדברים האלה בכלל לא שינו לחאנצ'ו בפעם הראשונה ההיא קצת לפני גיל שתיים עשרה. הוא כל כך התרגש מכל המראות והחוויות. כל החברים החדשים שפגש שם  וכל מה שהוא רצה בסוף זה רק לחזור לחווה לבדוק מה עם הבלומינגות שלהם ולעשות דברים שקשורים כמה שיותר  לדרקונים.  הכל הלך בדיוק כמו שאבא-פדרו רצה שיקרה.

~~~~~

עד היריד הבא הרבה דברים קרו בשביל חאנצ'ו, הוא התחיל להתעניין יותר ויותר בעבודה בחווה ובעיקר בכל מה שהיה קשור לדרקונים. שלושת החיות המגושמות והביישנות הפכו בעינו בין לילה ליצורים קסומים שיש לטפח ולטפל בהן רק כמה שאפשר. בנוסף לכל העבודות הרגילות בחווה והטיפול הדרקוניות חואנצ'ו קרא הרבה במגדיר הדרקונים של אביו. הוא למד שבלומינגות הן דרקוניות ממשפחה שמוכנה "קצוצי כנף" ושהכנפיים שלהן לא מפותחות מספיק בשביל ממש לעוף ובגלל זה הן רק יכולות (אם הן לא שמנות מידי) לרחף באוויר לכמה שניות בכל פעם.

"מגדיר דרקוני משק מהדורה שביעית" 

הספר פרש בפניו עולם חדש של מושגים: הטלה, דגירה, מחזורי רבייה, דרקוני מים, דרקוני חול, דרקוני דמה, תקופת פוריות, דלקת קשקשים. היו כל כך הרבה דברים ללמוד ולדעת וחאנצ'ו נהנה מכל רגע. חודשיים לפני המועד של היריד הקרוב חאנצ'ו גילה תגלית מרעישה. הדרקונית השמנה, בלאצ'ה התחילה בזמן האחרון לגרור כל הזמן אבנים לקן שלה באסם ולישון עליהן. בהתחלה הוא לא היה בטוח אבל אחרי מספר תצפיות וניסוי מוצלח עם כדור סמרטוטים מאולתר, ניגש חאנצ'ו לאביו בגאווה ואמר "אבא, אני כמעט בטוח שהדרקונית השמנה בלאצ'יה היא דרקונית דוגרת, ראיתי אותה ישנה על הזמן על אבנים שהיא לוקחת לקן שלה וגם לקחתי כדור סמרטוטים."

אביו קטע אותו בתנועת יד "אני יודע ילד חכם שלי, כל הכבוד שהצלחת לגלות את זה לבד"
חאנצ'ו קרן מאושר. אביו המשיך "בלאצ'יה השמנה היא באמת דרקונית דוגרת, זה קורה לפעמים אצל בלומינגות בגילה אבל זה לא משהו שנמשך בדרך כל יותר משנה וחבל שזה יתבזבז לחינם.  ביריד הקרוב אנחנו כנראה נקנה ביצה בשביל שבלאצ'יה תוכל לדגור עליה."

חאנצ'ו היה בעננים, המחשבה שהוא יחזה בבקיעה של דרקון ולאחר מכן יגדל אותו פשוט סחררה אותו. 

לא כל הדרקוניות המטילות דוגרות, למעשה רק חלק קטן מהן עושות את זה, ביצה שלא דגרו עליה יכולה לשרוד בתנאים טובים בערך שנה לפני שהיא מתאבנת. המזל הגדול הוא שחלק מהדרקוניות שלא מטילות ביצים. מקבלות לפעמים דחף לדגור. זה עובר להן בדרך כלל אחרי שנה ובזמן הזה הן רק יחפשו וינסו לדגור על כל דבר בערך שיראה להן כמו ביצה. למרות העובדה המוזרה הזאת הדרקונים עצמם ממשיכים להתרבות בקצב איטי וקבוע בעולם מכיוון שהנקבות לא צריכות שום מגע עם זכר על מנת להטיל ביצה. דרקונים זכרים היו מאוד מאוד נדירים ולרוב היה להם מזג לא נוח לכן חוואים נמנעו בדרך כלל להחזיק אותם בסביבה.  

~~~~~

הזמן שעבר עד היריד הרגיש לחאנצ'ו כמו נצח, כמעט כל יום הוא שאל מחדש את אביו איזה סוג של ביצה הוא חושב לקנות ואיזה דרקון הוא מקווה שיצא לו. כמו כל הדברים שהיו קשורים בדרקונים, ביצי דרקונים היו עניין הפכפך ומורכב. היו שלוש עשרה משפחות עיקריות שלכל אחת מהן בין שלושה לחמישה סוגי דרקונים.  סך כל הדרקונים שהיו רשומים במגדיר של חאנצ'ו הגיע לחמישים ושבעה. למרות זאת היו יותר מאה סוגים של ביצי דרקונים שתעודו עד היום כולן היו ססגוניות והורכבו משני צבעים או יותר וכל כתם ופס העיד על סוג הדרקון ששכן בתוכה. האומנות של לדעת ללא ספק איזה סוג של דרקון יבקע מאיזה סוג של ביצה היתה אומנות עדינה של מלומדים וחוקרים. 

 לבסוף הגיע היום המיוחל הגיע ובפעם השנייה בחייו עלה חאנצ'ו על העגלה של אביו והם נסעו אל יריד הדרקונים והפעם הייתה להם מטרה הרבה יותר חשובה מרתמות או נבגים.

חאנצ'ו כל הזמן ניסה לזהות דברים שזכר מהביקור הקודם שלו, דוכנים, טעמים, כל דבר שיכל להתייחס אליו איכשהו בתור משהו מוכר. נראה לו שהפעם היו יותר סוגים של דרקונים מהפעם שעברה והוא ללא ספק זיהה יותר מהם הודות לקריאה במגדיר. הם המשיכו להסתובב עוד קצת ולהתפעל מסוגי הדרקונים השונים שהיו במקום ואחרי זמן מה אביו הוביל אותם אל אזור דוכני סוחרי הביצים. הם היו מעטים יותר אבל ללא ספק הביצים המבריקות שנחו על פני קש וכריות מרופדות הקנו לדוכנים הללו מראה יוקרתי ומיוחד הרבה יותר משורות כלובי המתכת של הנפחים וסדנאות הרצענים. אבא-פדרוו המשיך אל עבר דוכן פנימי יותר וחאנצ'ו הלך אחריו. בפנים עמד איש שמן ומוזקן עם עיניים קטנות ושפתיים צרות שלבש בגדים שהסגירו שמדובר היה בסוחר מהצפון. נראה היה שהאיש ואבא פדרו הכירו ואפילו היו חברים מכיוון שבמקום ללחוץ ידיים הם התחבק והאיש אמר רצץ של כל מיני קללות שגרמו לחאנצ'ו לכסות את האוזניים. 

"זה הקטן שלך פדרו?" שאל האיש. "כן לוסיו, עוד מעט בן שלוש עשרה וכבר הופך להיות גבר". חאנצ'ו הסמיק וחייך חיוך ביישני של ילדים. "איך שהזמן עובר,מי היה מאמין שרק לפני כמה שנים אנחנו היינו ילדים בפעם הראשונה שלנו ביריד."  פדרו הנהן להסכמה. " אז איך אפשר לעזור לך ולגבר הקטן שלך?". "יש לנו בלומינגה דוגרת" אמר פדרו. לוסיו הרים גבה "מעניין מעניין, כמה היא שוקלת?". "שמנה, בערך מאה קילו לפי השקילה האחרונה". העיניים הקטנות של לוסיו נפתחו והוא חייך "פדרו! נראה לי שהיום זה יום המזל שלכם, יש לי מאוד במקרה משהו מיוחד". לוסיו ניגש אל מאחורי הדוכן וכעבור דקה קלה חזר  כשהוא מחזיק בידו קופסאת עץ שחורה, הוא פתח אוצה ובפנים נחה לה על ערימת קש הייתהו ביצה קטנה יחסית בצבע שחור מבריק.  חאנצ'ו אף פעם לא שמע או קרא על ביצה שחורה בלי כתמים או פסים בכלל, הצבע לא היה אמור להיות מבריק כל כך והצורה הייתה לא נכונה ומעוגלת מידי.  לא היה במגדיר של אבא שלו שום דבר שהיה קרוב לזה.

פדרו נד בראשו  וסימן ללוסיו בתנועת ידיים שהוא לא מבין. "בורמני" אמר לוסיאן. מה זה בורמני? חשב לעצמו חאנצ'ו. "אתה צוחק עלי" ענה לו פדרו. "המשפחה הארבע עשר? זאת אגדה". לוסיו סימן בידיו בביטול. "עובדה קיימת מול העיניים שלך, רק מחכה לדרקונית שמנה שתדגור עליה". אבא של חאנצ'ו הנהן, לא משוכנע עד הסוף. "בת כמה הביצה?" שאל חאנצ'ו. פדרו הפנה אליו מבט לרגע והחזיר אותו ללוסיו. "שאלה מצוינת ילד" לוסיו חייך אליו " אני רואה שלקחת את השכל של האמא שלך. זה החלק הקצת בעייתי, היא בת שנה בגלל זה אני מוכר אתה במכיר נמוך יחסית." פדרו צחק, "באמת לוסיו אתה מנסה למכור ביצה של דרקון שנכחד שעוד מעט הולכת להפוך לאבן?" . "הם לא נכחדו הם פשוט נדירים ואני אומר לך פדרו בדקתי את הביצה כמו שצריך והכל בסדר איתה. יש לה לפחות חודשיים עד שהיא מתאבנת וזה מספיק אתה יודע, בשביל להתחיל דגירה. בגלל זה זאת עסקה חד פעמית ובמחיר מיוחד לחברים, עשרים סטראכי." 

חאנצ'ו ידע לבטח שהחלק האחרון ממה שלוסיו אמר היה נכון. אחרי שבועיים של דגירה מתחילים תהליכי ההפרייה שנמשכים בערך שמונה עד עשרה חודשים ושבסיומם נוצר דרקון שבסוף בוקע מהביצה. 

"אני לא יודע לגבי כל זה לוסי.ו אנחנו מכירים הרבה זמן אבל כל העניין הזה נשמע לי קצת חשוד ובשביל  עשרים סטראכי אני רוצה ללכת על בטוח".

"זה הכי בטוח שיש, אני מבטיח לך שבמקרה הכי גרוע תוכל למכור אותו כשהוא יבקע בפי חמש מהמחיר הזה, לי אין זמן לגדל דברים כמו שאתה יודע בגלל זה אף פעם לא התחתנתי".

פדרו נשך את שפתיו, חאנצ'ו שמח כי הוא ידע שזה הסימן שאבא שלו מתחיל התרכך, הוא לא ידע מה זה בורמני אבל זה נשמע בהחלט שווה את זה.

"חמש עשרה" אמר פדרו לבסוף. "שבעה עשרה עם הקופסא" השיב לו לוסיו. פדרו שתק לעוד כמה רגעים ולבסוף הנהן בראשו להסכמה.פדרו הוציא שבעה שמונה עשרה מטבעות בצבע ארד והעביר אותם ללוסיו. שני הגברים לחצו ידיים וחתמו את העסקה.



נכתב על ידי
אוהד ביקובסקי
נולדתי עם עכבר ביד. כורה פיקסלים למחייתי, מפלרטט עם מילים בזמני החופשי.
שישה פירגונים מנאקסון, ס-ז
הדף נקרא 21 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש