הגיג

אורו מאצ'ה
חמישי 18 ליוני · דקת קריאה

אדם חי את חייו כמו קיבלם בהלוואה הוא איננו יודע למה אבל תמיד הוא מרגיש שחייו כמערבולת זכרון של זמן וחומר הנטמעים ונפרדים זה מזה בחוסר סדר ותמיד הוא תוהה מאין התחילה אך מאחר והוא מעורב בהם כל כך הוא ממשיך לחיות אותם בתוך התהייה שמעסיקה את פנימיותו לעיתים הוא לומד להתעלם ממרדפה,והנה יום אחד אולי בחלום אולי במחשבה שבאה ותופסת אותו ברגע לא מוכן הוא מקבל הזדמנות מתאפשר לו להציץ אל החיים שהיו לו לפני חייו אלה הוא רואה בפעם הראשונה את השורש, ההתחלה של המערבולת והוא מתחיל להתגעגע בתחילה הוא לא מתייחס לכך במילים או בהגדרה אלא כמו הצפה איטית הכרתו טובעת

ואחרי זמן מה הוא מצליח להבין מה פרוש התחושה שמחניקה את גרונו מדי פעם או שוטפת את עיניו בנוזל מבריק כשהוא מתעורר מחלומותיו שברוב הפעמים הוא אפילו אינו זוכר ומאותו הרגע הוא מצליח לראות בחייו הנוכחיים שאיירים ושברים מעולמו הראשוני הוא מנסה להרכיב מכל אלה את האפשרות לחזור לשחזר את אותו הרגע שבו הבליח האור ההוא ההתחלה ובתוך כל זאת הוא ממשיך להתגעגע בלא נחמה משום שהוא יודע שתחושת הגעגוע היא החריץ היחידי שנותר לו מעולמו הראשוני ושהכאב הזה הוא מכונת זמן בלתי מכוונת ששוכנת בתוכו ושהיא הנצח

 

בהשראת עוזי וייל על ריימונד קארבר אך בהקשר ממש אחר



נכתב על ידי
אורו מאצ'ה
הנני כאן https://bit.ly/3d8beNg
היה הראשון לפרגן
הדף נקרא 29 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש