פעם שחית במי השפיר

אפרתה
שישי 19 ליוני · 3 דקות קריאה

ים זה לא משחק. אנשים לא מבינים כמה כח יש לו. חייבים להכיר אותו היטב. לפעמים הוא כמו אישה בווסת. מטורף, חסר הגיון, מתפרץ, הורס, בולע. מוכרחים לדעת מקרוב. לא תמיד מה שנראה כלפי חוץ מחכה בפנים. ההפתעות הגדולות מגיעות ב"לכאורה". איזה זרם דעתני תת קרקעי ישאב אותך אליו ולא תבין מדוע אתה לא מצליח להתקדם למרות שאתה עושה תנועות ומתקדם, והאוויר פתאום נעשה משמעותי ואתה חושב עליו. מעולם לא נתת דעתך לאוויר. הוא תמיד היה שם בשבילך. מעולם לא חשבת כמה הוא יקר ערך. אתה מנסה לחשוב מה אמרו לך במצבים כאלה ואתה לא מצליח. הדחף שלך הוא להתנגד. הרי החוף כל כך קרוב ואתה אפילו נוגע בקרקעית. במשיכת החבל הזו המנצח הוא לא אתה. אתה זקוק לנס. הגולשים האלה, שאתה מבקש מתישהו להיות חלק מהם או לפחות לדעת איך לתפוס גל ולנוע בסללום על המים. כמו ישו. ישו היה גולש. ברור לך. איך לא? ביטניק עם שיער ארוך. בטוח גלש. שיבוא איזה ישו על גלשן. זה בדיוק מה שאתה צריך עכשיו. אחר כך תבטיח לעצמך להפסיק לעשן, לעשות מדיטציות, לשמור על הכדור, ללמוד לגלוש ומתישהו להיות הגיבור של מישהו אחר שכמעט טבע. ומי יתגעגע אליך. ואיך אף אחד לא שם לב שאתה כבר המון זמן שוחה באותו מקום ונגמרת לך הנשימה. אתה מפרפר בדיוק כמו דג שנסחף לחוף וטובע באוויר. הנה, אתה טובע במים. היקום דואג לשיוויון. מי לכף החיים ומי לא. אתה מול הדג. כמה החיים יכולים להיות סתמיים וכמה מחשבות יכולות לחלוף בראש ברגעים של סוף. ברגע אחד באופן כללי. ואתה נזכר בדורון נשר שעשה פעם פרסומת לבזק. הוא דיבר דקה וזה נראה כמו נצח. כמה מילים אפשר להכניס לששים שניות. אתה נזכר שאותו נשר עבר ארוע מוחי. לא נגמר טוב. לא יאומן. אתה בולע מים. משהו בך אומר להרפות. אם זו מערבולת צריך להרפות. שתבלע אותך לקרקעית ואז תצא בצד השני. נשמע כל כך רומנטי והגיוני אבל אתה לא מאמין. בגלל זה אתה גם לא מסתדר עם נשים. האמון הזה, החסר. לא מאמין שיכילו אותך, שיאהבו אותך כמו שאתה. אתה נמנע. כאילו שמים לך שלט אזהרה של שדה מוקשים. אתה תוהה איך החיים יראו בלעדיך. האם העדר המשקל שלך על הכדור הזה יגרום לפרפר המתנפנף לו על מניפה במזרח, יוביל לצונאמי או לעוד איזו פצצת אטום. אתה קצת עף על עצמך. כמה היית רוצה שיהיה לך ילד. איך פספסת את זה. להיות משמעותי עבור מישהו. שתהיה לך סיבה לקום בכיף בבוקר, להכין שוקו, לשלוח סנדוויץ' לבית ספר, לסחוט מיץ תפוזים. אתה מקווה שיש גלגולים ושאולי תחזור ותתנהל אחרת. תיקח מאמן אישי, תעשה ספורט. אולי בכלל תבוא בתור אישה ואז החיים יהיו אחרת לגמרי. איך לא חשבת על זה עד היום. תוכל ללבוש שמלות דקיקות ומתנפנפות, כאלה שמלטפות את הגוף. תוכל להבליט את היופי שלך בצבעים, אולי אפילו תלך על נעלי עקב. כשתחזור, תדאג לשים צ'יפ לכל בני האדם. בעיקר הבודדים. כמו ששמת לכלב שלך – למקרה וילך לאיבוד, שאפשר יהיה למצוא אותו בקלות. עכשיו אתה הלכת לו לאיבוד. הנה מישהו שיתגעגע אליך. כולם יסתובבו עם הצ'יפ הזה ואפשר יהיה לדעת איפה הם או אם הם במצוקה. שאף אחד לא ימות ככה, כמוך. מסיים את החיים המיותרים שלך כמו נמלה שבכלל לא היתה מודעת לרגל שהונחה עליה וזהו. היתה נמלה. מעניין נמלים אתה שוב חושב לעצמך. העולם הזה הוא חתיכת דבר מעניין. יש כל כך הרבה לדעת. תכלס זה לא ממש כואב. להסכים לחדול. מה קורה בגוף בעצם? אתה בולע מים, נושם מים, אין לך מושג בפיזיולוגיה. רק יודע שאוויר הוא הכרחי. אין במים אוויר. פעם ברחם של אמא שלך דמית לדג. שחית במי השפיר. עכשיו אתה ברחם ענקית שאין בה רחמים. אולי אתה זבח. אולי המוות שלך יביא שלום. אולי עכשיו ישנו את תכניות הלימוד וילמדו את בני האדם להפוך לדו-חיים. אולי אתה הטובע האחרון ובזכותך בני האדם יפתחו זימים וקרומים בין האצבעות. חושך. צליל גבוה וצורמני של סוף שידורי הטלוויזיה משנות השבעים קוטע את רצף המחשבות.

תוכן של הדף



נכתב על ידי
אפרתה
משוררת. סופרת.
הדף נקרא 12 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש