צומת סימה - חלק ב'

גילי רוזן
שישי 19 ליוני · 5 דקות קריאה

הרחוב רעש, אופנוע התרחק , סירנה התקרבה , אוטובוס פלט עליה עשן בתחנה המרכזית בתל אביב . שקט, סוף כל סוף שקט בראש ,חשבה ובידה הלחה החזיקה שקית פלסטיק עם כמה טישרטים 

עבדה בשטיפת חדרי מדרגות, כלים , דירות, מכוניות. כולם רצו אותה באופן בלעדי שתעבוד רק אצלם, הבטיחו תוספת, היא העדיפה לעבוד פחות שעות בשלוש וארבע עבודות ולא להיות חייבת לאיש לאחר שמנהל העבודה הראשון הבטיח וגם קיים הגדלת המשכורת לאחר שאצבעותיו  עם הגורמט פלשו לתחתוניה. לא עצרה אותו אפילו שריח העמבה היה נורא מפיו ומאצבעותיו ושרפו לה למטה.

מאז לא נכנסה למשרד של אף מנהל, הייתה מדברת עם המנהלים שלה ממרחק , העדיפה לנקות משרדים בלילות עם ווקמן ולבד.

כמעט סיפרה לאביה אבל הוא היה כה מאושר באותו יום לאחר שלושה חודשים מיום הלווית אימה , כשסיפר שהכיר מישהי והם עוברים לגור יחד ושעכשיו הכול יהיה בסדר. 

כמעט שמע את קולה שנשבר אבל סבר שהיא מתרגשת בשבילו ושאל אם תוכל לעזור להם קצת בדמי השכירות, הבטיח להחזיר במהרה. לחברתו דווקא עבודה טובה בעירייה.  חשבה להתייפח, רצתה להתייפח, צעקה וצחקה וחשבה שכמו פעם היא תצחק בהיסטריה והצחוק יישבר יקרוס לבכי. אולי שכחתי איך בוכים חשבה לעצמה סימה לאחר שכבר כאבו לסתותיה בצחוק פסיכי.

אחותה הגדולה המשיכה להיות מחוננת, השלימה תארים , אחותה הקטנה המשיכה להיות הקטנה .

אחרי זה שילבה בין העבודות בשטיפה מדרגות, כלים, בתים ומכוניות גם יצירת תכשיטים, הייתה יוצרת אותם ופעמיים בשבוע מוכרת בנחלת בנימין. כולם באו והיא לא הייתה בטוחה אם קנו כי התכשיט מצא חן בעיניהם או היא. גם נשים אהבו אותה. 

בעל הבר בו שתתה מצא שהיא יודעת להכין קוקטיילים  טובים ושהיא יודעת להקשיב, שבורי הלב הקיפו את הבר ממתינים שתקשיב לייסוריהם , פעם בשבוע אחרי שלגמה משקה אחד או עשרה ערכה תחרות מסכן השבוע הפרס שוט חינם ונשיקה צרפתית ממנה. מה אכפת לה . בעל הבר הציע זאת , הוא שתמיד סבבו אותו , הקשיבו לסיפורים שלו המבדחים שאומנם לעגו לאחרים, גם לה, אבל הילוכו הקסים אחרים ושלא מרצונה עשה גם עליה קסם.

דיברו על רוחניות, על הרמן הסה , על ניטשה, על פושקין. מילן קונדרה , זן אומנות אחזקת האופנוע קראו יחד ועישנו גראס , בלילות ובהפסקות הסיגריות הייתה קוראת תמיד , שום דבר ישראלי או אמריקאי . עישנה המון ובניגוד לאחרים שעישנו יחד ודיברו וצחקו וצעקו וכעסו על הכול, היא ישבה בצד  לפעמים אפילו ליד אחרים ותמיד עם ספר ,אוזניות, והתנתקה.

רצתה להתנתק ממנו ולא הצליחה, ידעה שהוא משטה בה, כשאמר שהיא מיוחדת, מיוחדת בתחת שלך. סנטה בו ,ניסתה להעליב אותו וידעה שהוא יהיה רע לתפארת , טוב ממנה בדיבור בחלקות ובחלקלקות לשון.

עישנו יחד ולא שמה אוזניות , ידעה שהיא טועה, שהוא ייכנס לראש שלה , לתחתונים שלה. עברו לגור יחד , ידעה שזו טעות, לא רק המגורים המשותפים, גם , אלא שהיה הולך לשיעורי גמרא. גם שם סבבו סביבו כזבובים כשסיפר בצבעים פרקי גמרא. חשבה שזה חרא לערבב חשיש וגמרא.

מצא את השקט, המשיכו לדבר על פילוסופיה והתחיל לחייך הרגישה שהוא מתנשא עליה. תמיד כשחייכו חשדה שצוחקים לה, מתנשאים על הילדה היפה שצוחקים על הבלונדינית שהיא טיפשה וסתומה.

בכל זאת התחתנה עימו למרות שידעה שהיא עושה טעות שתישאר לגדל את שני ילדיה לבד איך ידעה שתישאר לבד ,איך ידעה שיהיו לה שני ילדים. למה שגבר חזק ,דעתן בעבודה ,מעולה בבר נחשב בעיר הגדולה ישאיר אותה חסרת כול ושהוא עצמו יהיה חסר כול, שתצטרך לדאוג לו גם אחרי שייפרדו.

חייך וחייך, אמר שהוא מאושר, הפסיק להתגלח, אמרה שלא אוהבת את הקוצניות שלו , שנעשה קוצני וזה מגרד ושורף ומגביל, אמרה שלא בא לה להפריד בשר וחלב , אמרה שהיא רוצה ללכת לים, אהבה את ימי השבת שהתמרחו עד אחר הצהריים המאוחרים וגונה הלבן הפך מוקה ושוקו עמוק כאילו בכלל הייתה מזרחיה ולא אשכנזייה ,בחוף געש כשגלשו עם הב.מ.וו שלו עד המים , והתפשטה כי לא אהבה את הפס הלבן של קו בגד הים ואמר שזה כבר לא מתאים שלא יוכל להצטרף. במוצאי שבת המשיכו לעבוד יחד בבר .

המשיך לסובב מעגלים בסיפוריו , כבר לא לעג לה, כינה אותה אשת חייל, הוסיף מדרשים, וציציות ,כיפה ומקווה ונעתרה, מה הביג דיל ללכת למקווה , היא הרי אוהבת מים , רק לא אהבה את מבטה של הבלנית שחיפשה בה מומים ופתיל של טמפון וחטאים , כמו הקוסמטיקאית שהייתה מחפשת אצלה בדל של שערה והייתה סורקת אותה שעה ארוכה , כמעט לא מצאה שבב של שערה וגבותיה היו מושלמים באופן טבעי.

באופן טבעי התפטר מהבר, הניח לה לעבוד בעסק שלו והלך בימים ובלילות לבית המדרש, למד תורה וחזר שיכור לא מאלכוהול , יחסי המין היו מושלמים בימים המותרים, פתאום מצאה שהיא משתוקקת בימים שהייתה בנידה, ניסה להסביר , אמרה שהיא מיוחמת, חייך ואמר שאינה מותרת לו, קנתה ויברטור. שלא מרצונה נאנחה, שלא מרצונה בכתה , מה זה בכתה , בכי של החיים שלה, בכתה ונאנחה. צחקה ובכתה , פיה נעשה יבש כמו פיה היבש של אמה אחרי טיפולים והייתה משקה אותה וזו נשענה כ,שלה על גופה כשאצה לשירותים מרוב שתיית מים. 

בהתחלה לא היה לה אכפת שבעלה יוצא בבוקר ללמוד בישיבה ושהיא יוצאת לעבוד עד שהתחיל להביא רעבים לאכול אצל ביתם וישבו ללמוד סביבו והיה שולח אותה להכין אוכל ולהביא שתייה למרות שפנה אליה בחיוך ובמתיקות אליה אשת חייל ובת מלך .

נכנסה לאמבטיה הקטנה עם האריחים המתנדנדים הרופפים שהבטיח לתקן ואם היה משהו שגרם לה להתמלא חימה היה חיוכו כשהתרגזה ועל מה בכלל היא מתעצבנת מדבר כל כך קטן ,חומרי וארצי לעומת החיים הרוחניים, אם רק הייתה מוכנה ללכת לסופי שבוע לזוגות בהם אחד חוזר בתשובה ואחד חילוני, במלונות שהצוות היה גלאט כושר, אמרה לו שאין אילו סמינרים לבנות גשר אלא לגרום לה ולאחרות לחזור בתשובה אחרי בן הזוג שכבר חזר בתשובה .

הוציאה את הוויברטור למרות שבערה בה עצבנותה התנועות שחררו בה שליטה והתחילה לצחוק בקול ולבכות ולהיאנח, תוך רבע שעה ברחו משם כל חבריו מבית המדרש , אמר לה לאחר מכן שמעולם לא היה נבוך כמו באותו רגע.

אמר שאינו יכול להמשיך , היא הייתה בהיריון עם ילדם הגדול, נסע לקריית שמונה לאימו. תגידי תודה אמרה אחותה הגדולה. מצוין, תתגרשו . יותר טוב מזה ? סימה את שומעת אותי ?  אל תהיי בלונדינית , שומעת ? 



נכתב על ידי
גילי רוזן
היה הראשון לפרגן
הדף נקרא 18 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש