צומת סימה - חלק ג'

גילי רוזן
שבת 20 ליוני · 11 דקות קריאה

לא הבינה למה נסעה אחריו. אחותה הגדולה החכמה אמרה שזו הייתה שעתה הגדולה , שעת הזהב , לברוח. לצאת מקשר חסר סיכוי , אין דרך בכלל לנהל פערים, הוא חוזר בתשובה והיא לא מאמינה, לא תומכת בשינויים בוויתורים, בפשרות הבלתי נסבלות שעליה לעשות: כשרות, מקווה , ידעה שבעתיד ידרשו ממנו והוא ממנה שילדיהם ילמדו בבית ספר חרדי.

בכל זאת עם בחילות של היריון נסעה לחמותה לקריית שמונה. בסביבתו הטבעית נראה מתוק, ידעה שזה ההורמונים , קולות בתוכה ואחותה הגדולה אמרו לה שהיא טיפשה , יפה וטיפשה איך בכלל את חושבת שתצליחי, הוא הולך ומתחזק ,ואת הולכת ומתחזקת בכעס שלך על הכול, עליו, על חייך המבוזבזים.

בעצם לא הוא במתיקותו אלא ההרגשה החמימה של משפחה , הבישולים של אימו, החיבוק שלה שהרי אימה שלה חיבקה מעט וכשרצתה לחבק כבר הייתה חולה וכאובה מידיי לחבק והסרטן לחץ את גופה, חיבק את עמוד שדרתה בצבתות השמנות שלו.

בעלה הכיר את הרב של קרית שמונה , שקבע כי המשפחה עולה מעל ההתחזקות שלו בדת , והתקרבותו אליה לאחר חודשים של התחזקות והתרחקות נעמו לה . חישב לפתוח עסק חדש שישלב אמונה ועסקים, בית קפה לצעירים המתחזקים, טוב ,הרבה כסף לא יראו כי הקפה והכריך יצטרכו להיות כמעט במחיר עלות ועוד שקל וחצי , יעשו רווח קטן , מספיק לנו, ברוך השם, חייך .

די, אמרה לעצמה סימה, תפסיקי להיטמטם , בשנתה ראתה אותו עולה על רכבת וברציף עומדות שלוש וארבע נשים ושמונה או שנים עשר ילדים מברכים אותו לשלום. די , אמרה לעצמה סימה, למה תמיד הכול חייב להיות קודר. למה את לא יכולה להירגע עם התסריטים השליליים שלך.

ובאמת רק שלוש נשים ורק 8 ילדים היו לבעלה במרוצת השנים, את כולן זנח, רק אימו נשארה סלע החמימות, העוגן המשפחתי והוא עבר מאישה לאישה, מחצר אדמו"ר לאחרת, בין עבודות, בין דירות, ייצר עוד ועוד חובות וילדים.

סימה הופתעה שהפכה אבן שואבת לנשים שבעליהן חזרו בתשובה וזנחו אותן עם ילדים, חובות ובדידות ויותר מהכול נעטפות בעלבונן כמו אבנית עיקשת .

סימה שכחה כבר את העלבון , שכחה את העלבון בפעם הראשונה שניגבה לאמה את התחת והייתה רק בת 13 ושאלה את עצמה בדמעות למה זה מגיע לה כשאימה הייתה מלאת צואה , אביה מיהר לפגישה עם הנושים, אחותה הגדולה להסעה לחוג למחוננים ואחותה הקטנה הייתה פשוט קטנה בת 12. למה דווקא אני . אמרה וניגבה את הישבן של אימה ובזרועה את פניה.

הנשים התיישבו בדירתה של סימה בערבים בהם היה חשמל וגם בלי חשמל, כי לא היה לה כסף, הקשיבה , לרוב רק הקשיבה, השקתה אותן בתה עם שיבא שקיבלה מחמותה, שיבא טובה לנפש ולעיכול.

בגיל 37 החליטה שהיא רוצה ללמוד עבודה סוציאלית. עם ידיעה על נפש האדם ועל התקנת שיבא והקשבה מרוכזת חשבה שתוכל להפחית את סבלן של הנשים .

כסף לא היה לה ולכן חשבה שתבקש מלגה , לא שהאמינה שתקבל .

מכירה סבל ומעט אושר ,מומית בהתקנת תה עם שיבא ובהקשבה , אמיצה לפעמים ולא בוחלת  מעבודה קשה אף פעם , בעלת ניסיון בשטיפת מכוניות, דירות, חדרי מדרגות וישבן של אמי. כתבה בנימוקי הבקשה.

מכתבה של סימה הצחיק ונגע לליבו של  הפרנס שלה ( כך כינתה אותו ) המפרנס שלה בתואר לעבודה סוציאלית. רק התנה שתוציא ציוני עובר ושתשלח צילומים של ילדיה פעם בשנה, וסימה חשבה שלא יקשה הדבר  . סוף כל סוף גבר ידאג לה ,ולא באמת כי גם עבדה כל התואר, חמותה עזרה לה עם הילדים, תפחו לחייהם במיני תבשילי חמותה וגם של סימה.

למדה סימה שצרותיהן של הנשים המרוקאיות דומות לצרותיהן של הנשים מהקיבוצים , אך בעוד אילו חטפו מכות וכל השכונה ידעה בקרית שמונה ,בקיבוץ הסתירו מעשי גבר מכה בפעילות של מזכירות הקיבוץ ובהוצאת הגבר המכה לשליחות בחו"ל או בתנועה הקיבוצית בתל אביב, או במינוי המוכה לוועדת חינוך שבשעות הקריטיות תהיה עסוקה בפעילות ציבורית ותרחק מידו של בעלה .

למדה שלא פונים למשטרה ,מטפלים בזה בבית, לא מכבסים כביסה מלוכלכת בחוץ ואת זה הכירה מבית הוריה . היא כיבסה את הכביסה המלוכלכת של אמה, אביה שידר שהכול בסדר, חייך לנושים שהכול יהיה בסדר , אחותה הרי המשיכה ללמוד, אחותה נשארה האחות הקטנה ורק סימה נפגעה , אולי רק קצת .

איכשהו לא ברור למה נפתח ליבן של הנשים, הן שביקשו והצליחו להסתיר פנס בעין ולב שבור ודמעה שקופה , פתאום נפתחו, כמו סכר שדולף קצת עד שלא עמד בעומס  וקירותיו התמוטטו , גברים פחדו ממנה שתשאב להם את המוח, את היכולת לדחוס סודות ופחדים, להסתיר שהם חבולים , חלשים, מה היא עושה סימה ? יום אחד עבר במקרה  ונתקל בה ראש העיר, היא ישבה  ואכלה קצת צ'יפס, כולם הזמינו אותה לאכול אצלם חלק מהערצה חלק מהפחד, המכשפה הלבנה קראו לה.

ראש העיר משך כיסא פלסטיק של כתר. חייך מלא ביטחון, הוא השריף של העיר כבר 20 שנים, בטוח בעצמו. תוך 5 דקות קומתו נפלה ומילא בדמעות כמפל התנור ליד מטולה ושיתף על חוויות קשות כילד ונער שקינא בקיבוצניקים והוא היה ילד מעיירת פיתוח נחשלת הלומד בבית הספר האזורי שנאלץ לעזוב בית הספר כדי לעזור בפרנסת משפחתו..

בסוף קם, הרכיב משקפי שמש, טפח למספר פעילים וביקש שתשמור זאת כסוד ביניהם.

מה לשמור בסוד ? לאטה באיטיות כמו כוס שוקו חם וחייכה חיוך של מרשמלו רך.

תודה. אני לא תמיד ככה. חייך במבוכה נבוך ראש העיר.

ככה איך ? לאטה באיטיות סימה והוא הלך למשרדו.

ראש הצוות מקיבוץ שכן לא אהבה את הגישה של סימה כסטודנטית לעבודה סוציאלית , טענה שאין setting  וגבולות, שסימה מגלה הזדהות יתר, העלתה את סימה לוועדת משמעת במכללה האזורית . חברי הוועדה יצאו בוכים לאחר ששיתפו את סימה בקשייהם ושכחו כי היו אמורים לדון בעניינה של סימה.

בסוף התואר הייתה בין השלוש שביניהן היה צריך לקבוע מי המצטיינת. לא קיבלה את ההצטיינות. לא נורא אמרה אשתו של אביה ואביה אמר מרחוק שהוא גאה ושמחר הם טסים לחו"ל , חוגגים יום נישואין.

יום לפני שקבעו לעבור חזרה לקריית גת הודיע בעלה לסימה שהוא חייב לנסוע לאומן, התחננה שלא ייסע, שנפשו פריכה שהוא עלול להישבר, שהיא צריכה אותו. שמעה עצמה אומרת וכמעט קיבלה בחילה מציוץ זה של אישה קטנה ,הבטיח שיחזור תוך שבוע.

ידעה שיישאר שמה ולא יחזור אליה.

אם אתה נוסע אל תחזור אלינו. בעלה אמר שהיא שלילית ומעצבנת ואמר לימים שבגללה נשאר שנתיים באומן, לא יצר קשר עימה , גם לא עם הילדים, חמותה נתנה לה לאכול קוסקוס, כי אין כמו קוסקוס לבטל לב שבור ולבטל הבל הבלים שנאמר.

הנשים שהגיעו אליה בכל ערב עשו לה מסיבת פרידה.  אמרו לה שהיא אפשרה להם להמשיך עם לב שבור, רגלה נבעטה באוויר, כך עשתה תמיד במבוכתה . כל אחת בזמנה נפרדה מבעל מכה, לאחת זה לקח 7 שנים לקבל גט, שתיים הוכו מכות רצח, שלוש נרצחו למרות שכבר היו גרושות מזמן. ידעה שהיא יכולה לתת כוח לנשים אבל לא למנוע את הרצח, כמו שאינה יכולה למנוע מבעלה לבוא פעם בשנה או שנתיים, להבטיח הרים וגבעות לילדיו ולהיעלם לשנה בלי לקיים הבטחותיו, כשם שהבטיח ולא שילם לה מזונות מעולם למרות שהבטיח.

בראיונות העבודה עשתה רושם רע של אישה פשוטה ובורה , רושם עלוב פשטני ללא ברק וניצוץ, התקבלה בחמיצות פנים  כמחליפת מקום , לשלושה חודשים במקום מישהי שיצאה לחופשת לידה אולי יימצא משהו ולמעשה קיוו שלא יימצא ,והתחילה לעבוד כעובדת סוציאלית  יום אחרי תחילת הדיונים לקבלת גט ומזונות.

לא שבעלה התכוון להתגרש, לדיון בבית הדין לא הגיע ובמקום ארב לה בכניסה לבניין מגוריה ,בקומת העמודים היה אורב לה, היכן ישן , אולי התגורר שם, חודשים צפה בה נכנסת ויוצאת , תצפת, לא פנה אליה, פשוט היה שם, ללא מילה.

מה אתה רוצה ?

לא ענה לה. נראה שלא רצה דבר מלבד לראותה, הוציאה צו הגנה, הייתה מעירה את ילדיה לגן ולבית הספר אוחזת בהם חזק רועדת בכל הגוף ללא נשימה הייתה עוברת אותו והוא נראה כרוח רפאים שיער סתור לא מגולח , עיניים שקועות.

ילדיה פחדו ממנו, אחרי שלושה חודשים נעלם , חיפשה מאחורי העמודים ובכניסות סמוכות לא היה ,ונעלם למשך שנה מבלי ליצור קשר עימה ועם ילדיה ותיק המזונות והגט הוזנח כי לא הגיע לדיונים. לא עזר שהזילה דמעות , הרבנים אמרו שבטח יש לה קשר עימו ותדאג שיגיע .

בעבודתה התקשרה סימה לרשימה שקיבלה מהעובדת שיצאה לחופשת הלידה , הפונים אמרו שהם בקושי שומעים אותה כי דיברה חלש ולאט ובכל זאת באו לראות את האפרוח החלוש . 

בפעם הראשונה נבע בכי , לאט , חרישי. עובדות סוציאליות וראש הצוות נעמדו ליד הדלת, חששו שסימה בוכה, לא עומדת בלחץ, נשברת.

בשיחה שניה נבע הבכי כבר לא חרישי , העפיל מעל לקידוח בעבודות הבניין של השכונה החדשה בפרויקט פינוי בינוי של בנייני הרכבות המכוערים ממול ללשכת הרווחה.

בשיחה שלישית הבכי הבריח את כל האנשים מאותה קומה. הפקח וראש הצוות לעבר חדרה של סימה לעצור אירוע של אלימות ומצאו אישה או גבר מחזיק ראש בין כפות ידיים ובוכה בכי תמרורים ואת סימה בידה העבה וגדולה הודפת את הפקח ומאחוריו את ראש הצוות ששרבבה ראשה פנימה.

בפעם אחרי זה נשמע צחקוק מחדר השיחות . 

בפגישה אחריה הייתה שתיקה שעה אולי יותר והקומה נשמעה שקטה כאילו השקט שאב את כולם פנימה אל הריק הגדול .

ובפגישה הבאה החריפה שתיקה, המאווררים הרועשים שתקו , מכונת הכתיבה של המזכירה שתקה והמתינה המזכירה מקשיבה מאחורי הדלת כמו רוב העובדות מה קורה בחדר בו ישבה סימה לשיחה טיפולית עם לקוח  .

בשיחה לאחר מכן נשמע צחוק מתגלגל מחדר השיחות , צחוק שגלש אל הרחוב , אנשים צחקו במרכז המסחרי, פועלים פלשתינאים צחקו מהפיגומים של בניין שנבנה לאיטו תחת שמש קופחת .

מילא אם היה זו אחת או שניים או חמישה או שישה. כל לקוחותיה אחד אחרי השני באו כמו שעון, מיררו בבכי אם הצטננו או אם הילד היה חולה. התחננו שתמצא להם שעה , שהם חייבים לדבר . 

ראש הצוות בחנה את סימה בזווית העין, ההדרכות לא הניבו הרבה, לסימה לא היה הסבר מדוע הלקוחות שלה נמשכים לבוא אליה , בוכים אם שיחה מתפספסת , שאלה את סימה מה תעשה בעוד שלושה חודשים , והאם תספיק לסגור את התיקים ולהיפרד. נראה שראש הצוות רצתה שסימה כבר תעזוב , עובדות נוספות התעניינו מה תעשה לאחר מכן.

משכה כתף עטורה קעקוע קטן ובידה כוס שוקו שהכינה לעצמה וללקוחה שהגיעה חבולה ממכות מבעל אלים.

אחרי שלושה חודשים הסתיימה העסקתה וכך גם במקום הבא וגם לאחריו ,בכל אחד מילאה שלושה חודשים מדודים וזהו. ניסו למצוא בה פגם, חוסר יציבות, ,משכה כתפיים.

חייכה חיוך נבוך ועייף , התחילה לצאת לדייטים , עייפה מניסיון להיות נחמדה במפגשים עקרים ולחוצה ליפול שוב בפח של מישהו כריזמטי כובש ומספר סיפורים מצחיקים .

אחרי שנה סוף סוף מצאה עבודה עם אופק אולי להישאר . שתקה בישיבות הצוות, משהו בה שידר קור חלק מהקולגות  לעבודה קינאו בה, אחרים שנאו אותה, חששו מפניה, אולי מתקשה ליצור קשר, אמרו עליה .פעם אמרה שהיא ביישנית . לא נראה כך , יותר בכיוון של מורמת מעם...

שוב נצפו שובל ארוך של לקוחות שהלך אחריה מוקסמים, מחייכים , דיברו על אושר ועל סבל , הלקוחות שתמיד קימצו במידע  וחמוצים מזיעה, חשדנות, פחד ולחץ , לא שנחלצו מהעוני , פתאום זה לא היה חשוב , מה שהיה חשוב זה לחיות , אפילו לא ידעו להסביר למה ואיך הם מרגישים טוב , פתאום חשו משמעות , אחד חש שאלוהים תפס אותי בביצים, חייבים לחיות ולא להתמרמר ,אחרת אמרה : חשה שהשחלות שלי רוצות להתבייץ שהחצוצרות שלי רוצות תקיעות חופשיות, אנא עארף אושר .

אומרים שאמרה להם שגם היא ענייה ועובדת בסופי שבוע בדוכן למזון מהיר . אז מה ?

בת 40 . קמטים של חיוך כבר לא החליקו , חזה עדיין היה גדול וקצת נפול ובכל זאת למרות שהרגישה טיפה זקנה וטיפה ענייה הרגישה שמצאה את תכליתה שניגוב התחת של אימה בעצם רמז שתכליתה לעזור לאנשים מניגוב התחת עד ניגוב מחשבות שליליות וניגוב עיניים ואף דומע . סוף כל סוף מצאה את יעודה, אומנם עדיין היא צריכה השלמת הכנסה ולעבוד בשחור באולם חתונות בכמה ערבים , אבל הנה מצאה משהו שהוא שלה שהיא טובה בו , בלי מאמץ , אולי בלי כוונה כמו מכשפה שבכוח מחשבתה קורים דברים שרצתה ושלא רצתה.

עשתה לעצמה מעריצות ומעריצים ,אמרו שהיא מיוחדת, שואבת מוחות, גורמת לאנשים לצאת מותשים, מרוקנים , ובו בזמן מלאים, מחייכים נמרצים, זקוקים לשינה ומלאי מרץ . אין זה הגיוני אמרו לה קולגות, מנהלים שלה, גם היא בעצמה אמרה ללקוחותיה שהם מגזימנים. חיפשו מה מיוחד, רצו לעשות מחקר .

מצאו שהיא מדברת לאט , כמו לועסת מסטיק מילותיה נלעסות באיטיות , שום טריק ושטיקים , שום שאלה או שיקוף מבריק , ומה בכל זאת. חייכה בעיניים עצומות. לא יודעת. כמו החתול מעליסה בארץ הפלאות.

איך היא שואבת את מוחם, מדוע הם מתמסרים לה ?

מדוע אינם כועסים ואינם מרימים עליה קול ?

מה יש בה שאין באחרים ? 

לפעמים בהדרכות הייתה נרדמת, לפעמים בוכה שאנשים צריכים יותר . המדריכה שלה נאנחה בקנאה שהיא סימה מעל לכל חלום שהלקוחות או היא הייתה יכולה לדמיין, שהיא המדריכה מסורה , אכפתית, אמפטית ומצליחה אך בקושי להשיג מעורבות לקוחותיה שיבואו לפגישות ולא באלף תירוצים יבטלו פגישות וכל התקדמות בטיפול .

סימה הסמיקה ונדנדה את הרגל שהייתה מונחת על הרגל השנייה. 

האם יש לך חלום ? שאלה אותה המדריכה והימים ימי תחילת עוד מאבק של עובדים סוציאליים למען שכר גבוה יותר.

אה.. לא.. אה, שתהיה לי עבודה ואוכל לפרנס , שתרצו שאישאר , שיהיה , שלא יהיה יותר גרוע.

סיפרה למדריכה שלה שבתור נערה קיוותה שאמה תחלים , שאביה יתפוס פיקוד, שלא תצטרך לטפל באמה, לסיים בגרות. שום דבר לא קרה וכל שחלמה קרה ההפך וגרוע מזה.

מי שחולם לא קורה לו מה שרצה, יש מי שעושה, אבל בשביל לעשות צריך כסף , ולי אין.

הביטה בשעון על פרק היד של המדריכה שנהגה בג'יפ אאודי שחורה , שני ילדים, בית גדול בו העובדות מהצוות שלה נפגשות לבוקר של הדרכה קבוצתית, מתמלאות קנאה מהבית הגדול , מבעלה שהוא כזה מאמי ועוזר עם הילדים. 

התחילה לצאת לדייטים למרות שלא הייתה לה סיבה . סקס היה לה בשפע כשחפצה בכך ולא הרגישה צורך במערכת יחסים, לישון כפיות לא היה לה צורך, חושבת שזה צורך של גברים , נשים רוצות לישון לבד או ליד ילדיהן, לא ליד גבר שעיר שהבל פיו , נחירותיו וסיוטיו בהם הוא אינו גבר מספיק או בכלל ,שיבשו לא פעם את שנתה. אז למה לצאת לדייט ? 



נכתב על ידי
גילי רוזן
היה הראשון לפרגן
הדף נקרא 13 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש