הַתְחָלָה חֲדָשָׁה

עינת מזור
שבת 20 ליוני · דקת קריאה

פַּעַם בְּשָׁבוּעַ אֲנִי מֻזְמָן לְחֶדֶר הַמְרָאוֹת הַהֲפוּכוֹת בַּמִּשְׂרָד.

מִתְבּוֹנֵן שָׁם בַּמִּלִּים שֶׁנֶּאֱמָרוֹת,

וְלֹא מְזַהֶה אֶת עַצְמִי.

 

לְעִתִּים מִכּוחַ הָאִינֶרְצִיָּה שֶׁל שֶׁטַּף הָרַעַל, נִסְחָף לְהָגֵן עָלָיו.

כָּל אֶחָד רָאוּי לְהֲגָנָה, גַּם יְצוּר מְתֹעָב שֶׁכָּזֶה.

לְעִתִּים שׁוֹתֵק, כִּי לֹא בָּאֱמֶת יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמָה הָיָה רוֹצֶה לַעֲנוֹת עַכְשָׁיו בַּמְּקוֹמִי.

 

אַחֲרֵי שֶׁיּוֹצֵא מִשָּׁם, עוֹבֵר בַּשֵּׁירוּתִים לְהַשְׁתִּין.

אֲנִי שׁוֹלַחַת מַבָּט בַּמַּרְאָה לְתַקֵּן אֶת הָאִיפּוּר שֶׁנִּמְרַח,

עוֹצֶמֶת עֵינַיִים, נוֹשֶׁמֶת לְתוֹךְ עַצְמִי וְנִרְגַּעַת.



נכתב על ידי
עינת מזור
שני פירגונים מאדם האחרון, אורו מאצ'ה
הדף נקרא 15 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש