שלוש דפיקות וחזיר

עילית שייר
ראשון 28 ליוני · 5 דקות קריאה

החללית זבולון, יומן אישי, יום שלישי, עשירי במרץ, שמונה עשרים ושלוש: 

נא להתעלם ממה שהקלטתי אתמול. אני לא חושב שרב-אלוף גונן הגיע לתפקידו דרך הפתח שיש לו בישבן ואני לא שונא את ברוטוס, הצ'יוואווה של אמא שלי. להגנתי, הייתי מסטול מהתחת. תרתי משמע. אתמול גיליתי שאם אני עושה לעצמי חוקן עם אלכוהול מדולל, החיים יפים. 

נקישה בדלת העירה אותי לפני ארבע שעות ורק עכשיו נרגעתי מספיק כדי להקליט את היומן. למרות הריפוד מעל הדרגש, דפקתי את הראש. אני לא חושב שיש לי זעזוע מוח אבל, דפיקה בדלת??

אני מאייש חללית מחקר הנושאת זרעים וזיגוטות מוקפאות של חיות חווה אל אירופה. לא זו של סוקרטס. זו של גלילאו. במילים אחרות, נהג אני משאית חלל ואני יודע שלא העליתי טרמפיסטים בשום מקום. חרא. אני מקרטע לכיוון מיכל התרופות ובולע שני נוגדי כאבים. אחר- כך מוצץ את ארוחת הבוקר משקית יניקה ומתיישב מול המסכים. איכס.

 

יומן אישי, כנ"ל, לילה:

סיבוב אחרון ביחידת המשא. כולם שם. כולם ישנים. אני הולך לישון. 

שלוש נקישות. כוס אמק. כוס אמאמאמק. באמצע חלום על זויה, האקסית של דוד שלי. לא רק על, גם מתחת, מסביב ואז טוק, טוק, טוק. אני לא קם. גם אם איבדתי את דעתי באיזה מסדרון של התת-מודע, יש לי זכות לישון. ובכלל, זו חללית, אין כאן דלת. 

 

יומן אישי, רביעי, השעון אומר שמונה: 

כשיצאתי מכוך השינה, כמעט החלקתי  על הרצפה. היא הייתה רטובה למרות שלא זכור לי גשם בחללית. נאנחתי  מעומק שעמומי וניגשתי לעמדת המחשב. תמיד אותו נוף מהמסך, אותן טמפרטורות. ביום 22, בלילה 17. הם מצאו שכך אני מתפקד הכי טוב או שלא רצו שאסתובב עירום. עוד 792 שעות ליעד. אירופה הוא אולי לא אתר תיירות אבל יש שמועה שהקימו מזקקה. עם כל השעמום, יותר טוב שאני פה מאשר שם. אף-אחד לא רודף אחרי עם הוצאה לפועל ולא מציק לי עם 'מתי תתחתן?'

אני לוחץ אריזת מרק אפונה ועושה בראש רשימה במי להתנקש. נכון לעכשיו, מי שהמציא את המזון הזה נמצא בראשה. 

 

יומן אישי, חמש:

סיימתי שתי סדרות מתח ואחת דוקומנטרית. אין הרבה הבדל ביניהן. מחר אני אלמד שרברבות ופוקר מקצועי. כדי לקבל את העבודה, נאלצתי לחתום שאני לומד משהו שלוש שעות ביום בשביל שלא אשתגע או אתנוון. עם הגננות והספרדית גמרתי בשבוע שעבר. נו אס אינטרסנטה, או משהו כזה. אני גם חייב לעשות שעה כושר מרוכז ולהקליט את לחץ הדם. אין אמון בעולם. 

 

יומן אישי, מה זה משנה?

גיליתי איך לעקוף את עניין ההקלטה והחלטתי שיש אלוהים ושהוא לא חובב כושר. שמתי פתק של בית מלון על הקיר – לא להפריע. האם השיגעון יודע לקרוא? יוצא לסיבוב בדיקת מלאי לפני השינה. 

 

פאק. שתי חפיסות חסרות. ספרתי אולי אלף פעם. ח-3 ו-4 התאדו. פיגס אין ספייס. אני מתקשר לבסיס. האם להזכיר את הדפיקות? 

לא מצאו כלום. סרקו את זבולון, בדקו את הצ'יפים של החפיסות וכלום. עכשיו הם מאשימים שאכלתי אותם. למה שאני אוכל זיגוטות? מצד שני, אולי הם מודעים לטעם ולמרקם של האוכל. עשו לי בדיקת אמת און ליין ויצאתי זכאי. עדיין לא מאמינים לי.

 

יומן אישי, כנ"ל:

התעוררתי בבת-אחת. לא יודע מה השעה. ריסקתי את השעון אתמול. דממה. אין דפיקות? לאן השיגעון הלך? אני חוזר לישון. 

חלמתי על קוסמונאוט עירום מנשנש זרעוני חזירים. וכן, אני יודע שהוא רוסי כי הוריד אותם עם וודקה ואחר כך דפק גרפס עם מבטא. 

 

התקף לב. באמצע המקלחת משהו רחרח לי את השוק. וורוד עם שני חורים. חזירון. זין. מסתובב פה חזיר חי ומחרבן בכל החללית. ניסיתי להרים אותו והוא צרח כאילו אני הולך לשחוט אותו. חזיר חכם. קראתי עליהם קצת והחלטתי שזבל חיית מחמד ולמרות השם שיצא לי שם למטה, אני לא אוכל מחמדים. הידעתי שחזיר הוא חיה נקייה? נקייה אבל לא מנקה אחריה. 

 

זבל שוקל חמישים קילו והוא כבר לא נכנס איתי לדרגש. שמתי לו שמיכה על הרצפה. הוא גם נוחר בלילה משהו נורא אבל הוא מקשיב לי בלי להפריע ולא מתלונן על האוכל. עוד לא הודעתי לבסיס. 

 

כשהתעוררתי הבחנתי בחבילה שחורה צמודה לזבל. לונה. עברתי מנהג משאית לחוואי. שלא כזבל, לונה אינה מחמד. יש לה דעה על כל דבר והיא לא שומרת אותה לעצמה. הסברתי לה מה קורה לחיות לא מחמד ועכשיו זבל לא מדבר איתי. 

 

"אתה תפסיק עם זה, אתה שומע?"  צעקתי אחרי שמצאתי ביצה מתחת לעמדת הפיקוד. "תיכף ומיד!" עם מי אני מדבר? עם הקירות? רצי דה לום, סבתא הייתה אומרת ואנחנו בכלל מהמזרח. 

אני לא יכול לישון, אני לא מרוכז ואין לי תיאבון. הסרחון בחללית בלתי נסבל. אף-אחד לא הכין אותה למגורי חיות. לפי חשבוני, יש לפחות עוד 660 שעות ליעד. אולי אני אקח שלושים כדורי שינה ושהם ידאגו לעצמם. עזרא נוגח בי בעדינות. אם אני לא מאכיל אותו מיד, הוא יתקע לי קרן במעיים וינשנש את הכיסא. 

 

מישהו העלים לי את הכדורים. עשיתי מסדר ובחנתי אותם אחד אחד. הם לא נשברו בחקירה. קול צחוק דומה לאנושי אבל מתכתי מהדהד מהקירות. אז מסתבר שאני כן מדבר עם הקירות והם עונים. 

 

אני תשוש. איבדתי איזה חמש קילו וחמישים שעות שינה. נדמה לי שלונה מנסה להניק אותי. יצאתי מדעתי ולא נראה שאשוב. נא להשאיר הודעה אחרי הביפ. 

 

הבסיס לא עונה. אולי עזרא חיבל בתקשורת. אולי הם בחופשת מולדת. 

 

"אני רוצה למות." הודעתי לכולם בשעת סיפור. אני לא חושב שהם הבינו כי הם המשיכו לשבת במעגל עד שהקראתי להם סיפור. מרים והים. הם רצו לראות תמונות של ים. 

 

זבולון טוען שהוא אלוהי החללית. אני טוען שאמא שלו מחשבון כיס. לאחר דין ודברים הכולל נאצות בשפות קיימות ומדומיינות, ולאחר שהוא התכייל על חוש ריח, הוא ניקה ואוורר את עצמו. הוא מסרב להחזיר את התקשורת אבל מסכים שכרגע, הוא לא מדגיר עוד חיות. 

 

זבולון מרחיב את החללית. הוא משתמש בדשן, בנוצות, בקליפות ומה לא. הוא מאוד מתלהב מעצמו ואין לי כוח להתווכח איתו על עובדות החיים. הוא עסוק, הוא שקט והוא לא מבלגן את הבית. שישחק עם קקה מצידי. 

 

אין לי מה להתלונן. אני שותה קפה בחלב עז ואוכל ביצים טריות. החיות ניזונות מאוכל מהונדס שזבולון העתיק מהאינטרנט. אני מתלונן בכל זאת. זבל שוקל מאה עשרים קילו. אין מספיק מקום לפעילות גופנית ואנחנו עולים על העצבים אחד של השני. זבולון אומר שעוד שבע עשרה-שעות. 

 

התעוררתי לשקט מבהיל. אין נחירות, קרקורים, פעיות. "זבולון!" נקשתי על הקיר באגרוף. "אתה שם?" 

"רצית מרחב נשימה, לא?" אחרי שתי דקות ופרקי-אצבעות אדומים, אלוהי החללית הואיל בטובו לענות. 

"איפה הן? מה עשית למחמדים?" הוא לא ענה. תפסתי כיסא וזרקתי על הקיר. 

"אווטש." הוא צחק עלי המניאק. חזרתי לדרגש וכיסיתי את הראש בשמיכה. הריח של זבול מילא את נחיריי וגרם לצריבה בעיניי. ריח יכול לגרום לדמעות, אם יש לך אלרגיה לפרידות. 

"רוצה לראות את החווה?" הצצתי מהפינה של השמיכה.

"איזה חווה?" 

הדפוק פתח דלת שלא הייתה שם קודם ומעבר לה… 

"אז לא נוסעים לאירופה?" בררתי.

"לא." 

"חטפת את החללית?" הוא לא טרח לענות. הרי הוא לא יכול לחטוף את עצמו. "ומה אתה מתכנן לעשות עם כולנו?"

הרגשתי אותו מחייך וזה עשה לי צמרמורות בשערות הקטנות של העורף. 

"מכיר את הסיפור על אדם וחווה?"

Photo by Iva Rajović on Unsplash


נכתב על ידי
עילית שייר
סופרת, משוררת, פסלת ובאופן כללי ידידותית למשתמש. רוצה להיות דרקון כשתהיה גדולה.
רוצה להגיב? התחבר

פשוט אדיר. זבול הוא אכן אלוהי החללית, ולא רק היא ;)
מור משרקי כתבה לפני 14 ימים

פנטסטיק!
דור כלב כתב לפני 15 ימים

מעולה מעולה!!!
קטנה (מרב בן-שושן) כתבה לפני 15 ימים

מעולה!
Dana Peleg כתב לפני 15 ימים


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש