מלחמת הזמנים

אריאל הרטמן
שני 20 ליולי · 3 דקות קריאה

החדש בער בה, אז היא קמה מהמיטה הורידה את המצעים במהירות, למקרה שתתחיל להתערער מההחלטה. כולם יודעים שברגע שהמצעים יורדים אין דרך חזרה. היא הציעה את המיטה במצעים לבנים. החדש הראה סימני נכונות. 

עשתה קוקו ניקיון והפעילה את הספוטיפי על שאפל, משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו של דני התנגן, הספוטיפיי הזה יודע מה הוא עושה. אולי כבר המציאו טכנולוגיה חדשה שמצליחה לקרוא מחשבות, היא לא טרחה לראות חדשות כבר חודש.

היא ניקתה את האבק שהצטבר בחדרי הלב שלה, יותר מידי זמן שהיא לא אירחה שם אף אחד. שטפה את הרצפה עם הריח הכחול של ים, שמש ושקיעה, ריח של קיץ. אולי הריח ימשוך אותו אליה.

ניקתה את המראה כדי שתוכל לראות את עצמה באור אחר, חדש. ניקתה את החלונות כדי שהעולם יראה אותה חדשה, מוארת.

עשתה טיפול פנים שינקה את הלחץ והמתח שהצטבר בהם בתקופת המבחנים, אלה שהציבה לעצמה, את המבחנים האלה הכי קשה לה לעבור. 

נכנסה למקלחת עם מים רותחים רותחים ואז עם מים קפואים. פעם קראה שזה מחדש את הגוף ומזרים את הדם, קצת זרימה עם החיים לא תזיק לה.

היא נכנסה אל הלב החדש שלה, לבשה בגדים חדשים מהשופינג האחרון, ישבה והביטה בכל החדש הזה, אבל היא שמה לב שהישן עדיין שם בכל מקום, בספרים, על המדף, מתחת למיטה,על הערסל עם המבט הצוחק שלו. היא פתחה חלון שיכנס קצת אוויר, חדש.

אבל היא לא הצליחה להפטר מהישן הזה, היא הבינה שהוא לא הולך לצאת ממנה בקרוב. אולי היא יכולה לחיות עם הישן והחדש. הרי הישן הוא חלק ממנה היא לא יכולה להעלים חצי מעצמה. אז הם ישבו, הישן החדש והיא וראו קצת נטפליקס.

השעון המעורר צלצל, העיניים של שלושתם נפתחו למחצה, שקיות שחורות עיטרו אותן. הם לא הצליחו לישון, החדש בעט בהם כל הלילה והישן ניסה לחבק בכפית.
הם קמו צחצחו את שיניים, החדש עם מברשת שיניים חשמלית והישן עם זאת שנראת כאילו לא החליפו אותה שנתיים.

היא ניגשה להכין להם קפה, החדש ביקש אספרסו ארוך והישן שוקו שוקולית. היא לא הצליחה להחליט מה היא רוצה לשתות. אז היא וויתרה על השתייה החמה ושתתה כוס מים. הסדר החדש ישן הזה כבר התחיל לבלבל אותה.

כשהגיעו לאוניברסיטה, החדש נכנס ברגל ימין והישן נתן כיף לרון המאבטח. היא הרגישה זרה לעצמה, כאילו היא חיה בתוך דה זה וו. הישן והחדש התחילו לריב בניהם איפה זה בנין 90, הישן התעקש שהוא למד שם כבר והחדש התעקש לשאול אנשים. הם צעקו אחד על השני ועשו לה כאב ראש.

הויכוח הדרדר מהר מידי וחזק מידי, הם התחילו לזרוק אחד על השני דברים במטרה לפגוע. הישן זרק נוסטלגיה וחוויות מעצבות. החדש זרק הזדמנויות וחלומות במגירה. הישן זרק נשיקה ראשונה והחדש סקס מזדמן. הישן זרק דיסקמן ואת הסדרה כמעט מלאכים והחדש את נטפליקס כולל את בית הנייר. זה הפך לריב אלים. הם התקוטטו על הדשא המרכזי.

היא רק רצתה לברוח מהם, זה ממש הרגיש כמו בסרטים. על כתף אחת הישן, על הכתף השניה החדש ממש כמו מלאך ושטן. היא עצמה עיניים חזק בתקווה שזה מה שיעזור להעלים אותם.

פתאום היה שקט, היא פקחה עיניים, מולה עמדו החדש והישן, מחובקים חזק, הישן בכה על כתפו של החדש, החדש ניחם. ולרגע הם הפכו להווה אחד.

היא חייכה לעצמה, נהנת מהשקט ואז נזכרה שהיא מאחרת לשיעור בבניין 90 והתחילה לרוץ לשם, אין מה לעשות ההוה חזק מהכל.
 



נכתב על ידי
אריאל הרטמן
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש