משפחתי מוי (muy) פרובלומה

גילי רוזן
ראשון 26 ליולי · 2 דקות קריאה

בדרום אמריקה כל סיבה היא סיבה לאסדו.יומולדת,בר מצווה ,גט,ניחום אבלים,בצהריים ,עם עלות שחר,לפני כיבוי אורות תרופה לכל מחלה ,אסדו היא דת.

זכור לי היטב שיום אחד אבי עליו השלום ניסה לעשות על האש בעוד חמי עליו השלום ניסה לעשות אסדו,זה לא טוב,ניסיתי לגשר , להפריד,ניסיתי גישור,לא הבנתי שלא ניתן לגשר על הפערים..כלל !

אסדו ועל האש אין ביניהם כל דמיון.

בהתחלה ניסיתי לעזור לאבי ששבר כל מה שנראה כקרש כולל את כיסא הנוח עליו ישב חמי וניסה להדליק את השכונה בסולר צבאי זרק קרשים לרוב וניסיתי להיות נחמד כשחמי מחט את חוטמו וקיפל את ממחטת הנייר וידעתי שאינו מרוצה. בנחת ,בסבלנות חיכה שאבי יעשה קצת פסנסיה.הצעתי שלא יגיד לאבי להירגע כי הוא יתעצבן. .ניסיתי לפשר וסבבה ואחלה וחמוד ונחמד ואדם נוח לבריות וניסיתי לעזור לחמי כשזה כיוון את מכבי האש שיכבו את שריפת החורש שעשתה רק טוב ,החזירים והתנים נסו לאחד הרחובות הסמוכים, וכאדם נחמד מאוג עודדתי את אבי כשהבשר נעשה כסוליית סנדל שחוקה על שבילי ארץ ישראל.

עצביי הקפיצו את גפיי,הכבאים גלגלו את צינור הכיבוי ,ביקשתי שיישארו הרי אבי אולי ירצה גם לעשות את קציצות הבשר על האש.

ניסיתי מאוד לעזור לחמי ובעצם ועשיתי כמותו למרות שנשמתי בכבדות ואוויר חם נשף מנקביי. חמי ישב על כיסא הנוח איזה שעה ,אולי שעה וחצי חלפה ,גם השעה 12 ולא רעבים בה אבל הי ,יש שעון ביולוגי ויש שעון פולני ובשעה 12 רעבים , ואו שאוכלים כי בשעה 12 ועשרה מורידים צלחות,אז אוכל קדימה אוכל.

לאחר שעה וחצי של בהייה לנקודה סתמית ניגש חמי למלאכה סוף כל סוף והתקין לו מאטה שזה דרעק ומר יותר מהחיים עצמם.וזו כנראה דרכם של האינדיאנים להתנקם בהם על רצח העם והותירו לספרדים משקה מר וזה מר וצריך למצוץ את זה כמשקה האלוהים,דרעק שכל דרום אמריקאי סוחב עימו מאטה ובומביז'ה שזה קש מתכתי עימו יונקים את הדרעק ומתחת לבית שחי כל אישה וגבר לטיני תרמוס כדי להשקות את הדרעק הזה שאפשר יהיה למצוץ עוד ממנו .

אחרי שעתיים או יותר ואחרי ויפסנה ומדיטציה של לא כל כלום חמי פקח עין והורה לי לאסוף זרדים,את הקרשים שנותרו הורה לי לתת לאבי ביד.עמדתי על שלי בתקיפות ועשיתי כפי שהורה לי ,לאחר מכן לקח מיידי קמצוץ עשב יבש העשב וזרדים עדינים ואז נשף באש לאט , לפעמים נדלקה להבה בגודל גפרור ,אבי צחק ורטן ובעט ברגבי האדמה כי צריך לבנות כאן ארץ ואין זמן ומתוך שהיה פולני צריך לעשות מהר,הכול מהר, לאכול מהר ,לקלל מהר,לחייך כלאחר יד כי עוד רגע יהיה איזה פוגרומצ'יק ועוד לא הכנסנו פירור לפה,תוך יממה וחצי הלהבה חיממה שולי סטק אחד חמי נתן לאבי לטעום וזה ירק מייד ,זה חי,טינופת,אמרתי בחיוך של פיוס שאבי לא התכוון ,הבשר טינופת,חמי לקח סחיבה מהמאטה בעלבון , כי אצלם אוכלים muy rear שזה בשר שהוצאת מהמקפיא עם נגיעה של להבה .ראיתי את המבטים ועיקומי האף של אבי .

אבי הודיע שהם הולכים לנגב איזה חומוס,חמי מסר שהבשר כבר מוכן.עברו שתי יממות.אשתי חייכה ,אני איבדתי את הרצון לחיות.הם דווקא חלקו ביניהם בשר muy rear . דם נטף מהבשר,סרטי זומבי עלו בראשי.נזכרתי שאשתי לפעמים מעבירה לשון על שפתיה,חשבתי שבי היא חושקת,לא,בדמי היא חושקת.

טינופת, פלטתי וירקתי בשר נא.

אשתי פנתה לרבנות. תקשורת nada.



נכתב על ידי
גילי רוזן
פירגון אחד
הדף נקרא עשר פעמים
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש