שיר לשלי אשה (שתחייה) + תגובה לעצמי

דור כלב
שני 19 ליולי, 1999 · דקת קריאה

שיר לשלי אשה (שתחייה)

אם כך סתם כך לפעמים בשקט תשמעיני ממלמל

אל תוך הריק, דעי - אל הראשונה, בשמינית

קולי נישא ורוחי קוראת.

אם לפעמים בבתנו אביט קצת מהורהר

אם ידי תרעד כשאלטף את שערותייה החומות

ואולי לכלוכית תסתמן בעיני.

דעי - לא לה אני כואב, אלא לזאת שתהיה.

אם לפעמים תתגלה בי חיבה מוזרה לכנרת

ולדקלייה, אל תתרגשי - רק אנלוגיה עתיקה שבה

אליי.

אם לפעמים אשכב על הדשא או סתם כך אקשיב

לרוח הנושבת ואביט בשמים השחורים או בכוכבים הדולקים

אל תראי לי את אהבתך, יודע אני מה רבה היא - אך נפשי

מסתופפת בבית אחר.


תגובה לעצמי: קורא יקר, שיר זה נכתב בשעה קשה שמעטות כמוה. כך

הרגשתי באותו רגע וסוף העולם היה באותו הרגע. היום אני במצב

אחר. לפעמים אנחנו נשאבים למערבולות וחושבים שהסבל הרגעי הוא

לנצח, אל דאגה - יש תקווה.



19.7.1999



נכתב על ידי
דור כלב
כותב כל יום. משתדל שלא את אותו הדבר.
היה הראשון לפרגן
הדף נקרא 25 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש