חול

אילה אלבאז
חמישי 20 לאוגוסט · דקת קריאה

"שירי בואי הלכנו", הקול שלי נאבק בגלים והיא מנתקת את רגליה שהיו מכוסות עד הברכיים בחול, מתרוממת ומועדת, אני נותנת לה יד. והיא מסתכלת עלי בעיניים מבריקות מדמעות. "מה?" היא מייללת "נו שימי את הנעליים ובואי". הבכי רק מתגבר, שירי מתחילה לעשות סיבובים על החוף, השמש כבר שקעה, והיא נראית לי גמורה. 

"רציתי לשמור עליהן שלא יאבדו אז עשיתי להם בית בחול". יפות ונוצצות הגיעו אתמול זוג כפכפים בחבילת פצפצים מאמריקה יחד עם מכתב שהם לא חוזרים השנה, שמצאו רב וקהילה קטנה. "הם באמת הכי בטוחים שם", נתתי לה יד שלא יברחו לנו החלומות וטמנתי את רגלי עמוק בחול.



נכתב על ידי
אילה אלבאז
מחברת הספר לילו גוץ
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש