מאה המילים האחרונות עלי אדמות

אורן
שלישי 25 לאוגוסט · דקת קריאה

כשעמדתי שם וצפיתי באש המאכלת, זה היה מרתק, קסום, מיסטי.

גם צעקות האנשים, משני הצדדים, והחיילים שניסו לשמור על הסדר לא המעיטו מערך החוויה.

ספוילר - בסוף כולם מתים, אבל כבר ידעתם את זה כשהתחלתם, נכון?

אבא שלי עומד שם, הלהבות מרצדות בעיניו ואז, אני רואה אותו נשרף. לא באמת, זה הכל בדמיון שלי, אבל אז ניגש אליו חייל, לוקח משהו מידו ומשליך לאש.

המדורה גבוהה יותר מאבא שלי והספר שנזרק מתעופף לשם, לאש, כמו יונה תמימה שרק מחפשת חום ואז, פוף! נעלמת באש...

רק אז המיסטיקה הפכה לאימה והתחלתי לרוץ, כי היכן ששורפים ספרים...



נכתב על ידי
אורן
חושב-כותב www.think-n-write.com
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש