כפכפים, בירה וצלקות

ורדית שטרנבך
ראשון 30 לאוגוסט · דקת קריאה

"אני, את, בירה וכפכפים" הוא הבטיח לי. בטח שהאמנתי כי גם נורא רציתי להאמין. רציתי להיות הבחורה ההיא הקלילה שלא מפחדת ללבוש ג'ינס קצר וגופיה מבלי שיראו את הצלקות המכוערות. רציתי  להיות זו שלא פגעה בהם ולא פגעה בעצמה. התאהבתי בו למעשה, בדיוק בגלל המשפט הזה כי  האמין שאני יכולה להיות ההיא ששותה ועוצרת בזמן, ורוקדת וזזה בחופשיות שיש לאלו החיים בחירות בעור של עצמם. עכשיו אנחנו באוטו נוסעים בשתיקה ומקשיבים לרדיו שהוא התדר של כל השקטים באכזבתם. הברך השרוטה מתחילה להתאים לצבעי הצלקות. בהתחלה צחקנו ואז פתאום נבהלתי מאיתנו. כמו השמש השוקעת בים, שקע גם חיוכו.



נכתב על ידי
ורדית שטרנבך
רוצה להגיב? התחבר

הצלחת לעורר עניין ולרגש ב100 מילים! כל הכבוד!
דיאנה וולף כתבה לפני 20 ימים


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש