מאה מילים (בדיוק) על כמעט

רוית גרוסמן דוד
חמישי 3 לספטמבר · דקת קריאה

מנואל הצמידה את התלתלים הרטובים שלה לכרית. היא רק רצתה שהלילה יעבור מהר והבוקר יגיע והילקוט החום שהם קיבלו מהגמ"ח יהיה ורוד. למרות שמנואל ידעה שאלוהים לא מקשיב לה בדרך כלל, היא הצמידה ידיים וקירבה אל החזה והתרכזה הכי שאפשר וביקשה שהפעם לא יאכזב ובבקשה שיהיה מחר ורוד וחזרה וביקשה ואפילו הבטיחה שבחיים לא תגנוב מסטיק עגול מהמכולת של סשה. בבוקר כשהתעוררה, רצה למסדרון וראתה את הילקוט מונח לו דהוי ומשופשף וחום. היא צחצחה שיניים, אמרה לאמא שלום והלכה לכיתה ב'. ובדרך חזרה, שסשה התכופף למלא לגברת מבוגרת זיתים מהחבית, היא הכניסה את היד לקופסת הפלסטיק השקופה ולקחה מסטיק. ורוד.



נכתב על ידי
רוית גרוסמן דוד
הדף נקרא 13 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש