יש רגע כזה;
 

מרירות הקפה טריה על לשונך.
את מביטה בפיקסלים
המרכיבים את דמותה
היא עייפה ושפתיה עדיין לא
אמרו את המילים
וכבר ידעת מה יגידו.

יש רגע כזה;

את מכירה אותה כל כך טוב.
את משתוקקת לגעת בה
השתוקקות מכלה.

בפשטות, לשלוח יד
לשלוף אותה משם
יש לך מעט פחמימות בארון השבור
כדי לתת לה
לא חסר
את לא מעיזה למצמץ. 

נדמה לך שאם תנסי
משב עפעף קליל
והיא תעלם 

ולא תוכלי להשיבה
 

יש רגע כזה;
 

את יודעת.
היא תהפוך לזיכרון על המסך
כל פחמימותייך
יצטמקו בארון

צחוקה לא יהדהד
עיניה לא יזהרו אלייך בשמש
 

יש רגע כזה;

כפתור ההשמדה העצמית נותר מוגן בזכוכיתו.