ציפורים נודדות

קטנה (מרב בן-שושן)
רביעי 16 לספטמבר · דקת קריאה

בשיר הילדים שהיא זכרה מילדותה ישבו אז על המרפסת וספרו ציפורים נודדות. היא נושפת בבוז לעצמה ומנסה להיזכר מתי לאחרונה ישבה כך סתם וספרה ציפורים נודדות, ללא מטלה. הבית, הילדים, העבודה נוגסים בה חתיכות חתיכות והיא כמו שממית מגדלת לה מחדש בכל פעם חתיכה חילופית בכדי להמשיך להרגיש שלמה. היא מקפידה להיראות כלפי חוץ מחוייכת, מטופחת, מאופרת ולבושה בצו האפנה. אך בכל לילה, עם האיפור שיורד מפניה, היא מרגישה כיצד הריקנות ממלאת את חדרי ליבה. כן, היא יודעת שריקנות אמורה לרוקן. אותה היא ממלאת עד שדמעות חמות וצורבות מתגלגלות ומשרטטות קווים רטובים במורד לחייה. היא זוכרת שהיא ברת מזל, הילדים בריאים ומוצלחים, העבודה מספקת וכולם משבחים אותה תמיד. הבית במצב סביר, למרות שכבר מזמן היא חולמת על מן פיית שיפוצים וניקיון שתהפוך את הדירה לארמון מבריק, ממש כמו בתכניות העיצוב שהיא רואה בכל לילה. ספרות השעון מרמזות כי כבר מאוחר מספיק. היא יודעת שבכדי להתמודד עם היום הבא צריך להניח לזה שהסתיים לגווע לאיטו בשקט. היא עוצמת את עיניה, נושמת נשימה עמוקה ואטית ואז עוד אחת ועוד אחת ומרגישה כיצד קרני השמש, שעוד לא זרחה, מתחילות להאיר את חדרי ליבה וממלאות אותה שוב בשמחה. בכל יום שמש חדשה !



נכתב על ידי
קטנה (מרב בן-שושן)
משתעשעת פה.
רוצה להגיב? התחבר

יוווו רוית, ריגשת ⁦❤️⁩
לחיי המרפסות שבעתידנו...
קטנה (מרב בן-שושן) כתבה לפני 12 ימים

אהבתי עד כדי כך שתוך כדי הקריאה חשדתי שאת מכירה אותי, צופה בי וכותבת עלי...
רוית גרוסמן דוד כתבה לפני 12 ימים


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש