כדור פורח

אוהד ביקובסקי
חמישי 25 לאפריל | 2 דקות קריאה

אני מרגיש את האוויר הקר עוטף אותי ואז אני ממריא אל עבר השמש. הכנפיים שלי פרושות לרווחה וכל נפנוף גורם לי לנסוק גבוה יותר אל תוך השלווה. אין מחשבות, זה רק אני והשמיים.

צפצוף חד מרעיד את העולם.

כבר בוקר. השעון מצלצל עוד פעמיים בזמן ששרידי החלום שלי הופכים לזיכרון מעומעם ואני מתעורר.

עדיין חושך בחוץ, פאקינג ארבע וחצי בבוקר. רק רמי יכול לגרום לי לקום בשעה כזאת; הדביל הזה.

אני מתיישב על המיטה משפשף את העיניים ומפהק.

*פלאפ* הוואטסאפ קיבל הודעה.

ברור שזה רמי.

"ער?" הוא שואל

"אמא שלך :) " אני עונה

"תהיה מוכן עוד 20 דקות"

"אש"

עד לפני כמה חודשים זה היה נראה לי בלתי אפשרי. בעשרים דקות בקושי הצלחתי לצאת מהמיטה ולעלות על הכסא. שלא נדבר על להיות לבוש מוכן ליציאה. מתרגלים לכל דבר כנראה.

זאת הפעם השלישית בשבועיים האחרונים שאני קם בשעה כזאת. רמי הזה והרעיונות המפגרים שלו פחח. כדור פורח. מכל הדברים שהוא חשב עליהם כדור פורח ללא ספק היה השיא.

פעמיים כבר קמנו ונסענו לאתר ההמראה רק בשביל לגלות שהרוחות חזקות מידי וההמראה מבוטלת. רמי אמר שפעם שלישית זאת גלידה ובטוח שהפעם יהיה בסדר. כמובן שהסכמתי איתו, לא שהיה לי משהו טוב יותר לעשות .

עשר דקות אחרי זה הייתי כבר למטה בכניסה לבניין , יונק שאיפות אחרונות מתוך סיגריה מגולגלת. הטנדר הכחול המלוכלך עצר לידי בחריקת בלמים .

"החרא הזה יהרוג אותך" אמר רמי מחייך.

"בוקר טוב גם לך" אני עונה לו.

הוא מביא לי חיבוק ועוזר לי לעלות לאוטו. הכל בנוהל.

רמי מקפל את הכסא ומרים אותו לחלק האחורי של הטנדר.

אנחנו מתחילים לנסוע. אני מדליק עוד סיגריה.

"לפחות תפתח חלון, יא בהמה"

אני מחייך ומעיף לו עשן לפנים.

אחרי חצי שעה בערך אנחנו מגיעים. שני כדורים פורחים ריחפו להם בנחת לפנינו.

"הימני זה שלנו" אמר רמי והצביע על כדור לבן-כתום.

הנהנתי כהסכמה והדלקתי עוד סיגריה.

הם עזרו לי עם הכיסא. המפעיל אמר שזאת לא הפעם הראשונה שלו עם מישהו כמוני שהוא מעלה כיסא גלגלים . אני מחייך ובא להדליק סיגריה. המפעיל מסמן לי שאסור "שלא תשרוף לנו את הבלון".

רמי נראה מרוצה ואני יושב בזמן שהם מעלים אותי אל הסל של הכדור.

אנחנו מתחילים להתרומם.

רמי והמפעיל מדברים על מנועים ובעירה פנימית. הוא משתמש בטון דיבור החשאי שלו. זה שהוא חושב שאני לא שם לב אליו. אני משחרר את הרצועות ורוכן קדימה. מסתכל על האדמה מתרחקת. רואה איך הטנדר הכחול של רמי נהיה קטן יותר ויותר , נקודה כחולה על רקע ירקרק. אני מרים את המבט שלי ואז אני רואה את השמיים. אינסופיים, עוטפים את הכל בצבעים של כחול ולבן. הרוח מרגישה אחרת בגובה הזה וזה מציף לי זיכרון. ואז אני עושה את זה. בתנועה חזקה ומהירה אני חופשי. אני שומע את הצעקות של רמי ושל המפעיל אבל אני מתעלם מהם. לכמה רגעים מרגיש כאילו שהזמן עומד מלכת. סוף סוף חופשי.

אני מרגיש את האוויר הקר עוטף אותי וממריא אל עבר השמש. הכנפיים שלי פרושות לרווחה וכל נפנוף גורם לי לנסוק גבוה יותר אל תוך השלווה. אין מחשבות, זה רק אני והשמיים.



11 פירגונים מדור כלב
הדף נקרא 20 פעם, חמש פעמים עד הסוף

תגובות:

התחבר או הרשם על מנת להגיב

רק אני והשמיים...
דור כלב כתב לפני בערך 2 חודשים


עוד דפים:

כל הזכויות שמורות למחבר כפרה עליו © 2019
הַדַּף - כתיבה יוצרת לכל אחד